מאת: מוניקה ברג
תלמיד שאל את הרב “מדוע אתה עונה על כל כך הרבה שאלות בשאלה?” על כך השיב הרב “איך אני צריך לענות?”
לאחר שחוויתי את חג הפסח המשנה בשבוע שעבר, חשבתי הרבה על הערך של שאלות ותשאול – במיוחד מאחר ששאלות ממלאות תפקיד כה מרכזי בסדר. המסורת מזמינה את הצעירים ביותר בשולחן לקרוא או לשיר את “ארבע הקושיות” האהובות. כל אחד מן הארבעה שואל מדוע ובמה שונה סדר הפסח מכל שאר הלילות בשנה. אז (שאלה כאן), למה לשאול? מדוע לא לספק את התשובות מיד?
אהה – וכאן טמונה הנקודה… שהיא שלשאול, לא לספר, זה הדבר החשוב ביותר!
חתן פרס נובל וניצול השואה אלי ויזל אמר פעם: “למדנו מן ההיסטוריה שאנשים מתאחדים על ידי שאלות. התשובות [הן מה] שמפרידות ביניהם”. לשאול שאלות הוא טבע האדם. חקרנות וסקרנות הן מידות הנטועות ב-DNA שלנו והן באות לידי ביטוי מן הרגע שבו אנו יכולים לתרגם את הסקרנות שלנו למלים. פעוט ישאל: “מה זה? מה זה?” כל היום, ובסופו של דבר, שאלות ה”מה” תהפוכנה לזרם אינסופי של “מדוע ולמה”. וזה אולי נראה מטריד לפעמים, אבל אנו יודעים שזה רמז נהדר. זה מעיד על רצון טבעי להבין. לדעת. כאשר אנו עדים לכך אצל ילד, אנו מקווים שזה יתחיל רומן אהבה עם לימוד שלעולם לא יסתיים.
אבל ככל שאנו מתבגרים, כך מלמדים אותנו לקבל יותר ולבקש פחות. אנו עלולים ללמוד באמצעות הדוגמאות סביבנו שהתשובות, לא השאלות, הן החשובות ביותר. אנו משננים הגדרות ועובדות. אנו מתייגים דיאגרמות, פותרים משוואות ולפעמים מאבדים את ההבנה אם נקודות המבט שלנו לא מתיישבות עם מה שלימדו אותנו. אנו שומעים ציטוטים כגון “ידע הוא כוח” ולוקחים זאת באופן מילולי – בהנחה שלדעת יותר פירושו להיות יותר בעולם.
ולידע שגרתי יש ערך אמיתי – אל תבינו אותי לא נכון. אבל אם באמת יתמזל מזלנו, יעודדו אותנו גם להמשיך לשאול. מכיוון שאם אנו רוצים להתפתח כל הזמן באופן שבו אנחנו אמורים, החקירה לעולם לא תיפסק!
באמצעות השאלות שלנו – בין אם הן נענות ובין אם לא – אנו מבינים לא רק את העולם החיצוני, אלא גם את העולם הפנימי. אנו לומדים מה מעורר את הסקרנות שלנו… מה מרגש אותנו… מה גורם לנו לתהות, ומה מעניק לנו משמעות.
כבר כשכינס סוקרטס הוגים צעירים ביוון העתיקה, כנראה לא היה לו מושג עד כמה הקדים את זמנו. אמונתו כי תהליך מעמיק של תשאול הוא ליבת הלימוד האמיתי עורר הד שעדיין מהדהד באוניברסיטאות בכל מקום ומשפיע עליהן. השיטה הסוקרטית עוסקת בערעור על הנחות היסוד והנטיות שלנו ומעניקה השראה לחקר מעמיק יותר בנושא. כפי שמיכאל ואני דיברנו בהרחבה באחד מן הפודקאסטים של “הצמאון הרוחני“ שלנו (פרק 108, למקרה שאתם סקרניים!), קבלת השערה כתשובה נכונה יכולה להוביל אותנו לדרך מסוכנת. וזו עוד סיבה לכך שאנו חייבים לשאול במקום להניח שאנו יודעים את התשובה.
בנימה זו, הנה שאלה נוספת שיש לקחת בחשבון ולהרהר בה: האם יש דרך “נכונה” לשאול? והאם חלק מהשאלות הן מטבען טובות יותר מאחרות?
רבנים רבים, כולל הרב ברג, חקרו את הרעיון של שאלות שליליות מול חיוביות. שאלות “שליליות” מובילות את המשיב לספק או לחשיבה שלילית: עד כמה זה יהיה גרוע? האם אני (או אתה) באמת ראוי לזה? האם אני חכם או בעל יכולת מספקת? שימו לב באיזו קלות עלולות התשובות לשאלות כאלה להוביל לאי ודאות או פסימיות. חקירה לעולם אינה חייבת להפיל, להרגיז או להביך את הנשאל (וזה כולל את השאלות הפנימיות שאנו מציבים לעצמנו!).
לעומת זה, שאלות “חיוביות” מכווננות אותנו עם האור: איפה אני במודעות שלי? מדוע ולמה [כל דבר] הוא כפי שהוא? מה אני (או את/ה) חושבים על זה? שאלות מכווננות אור מעוררות סקרנות, התרגשות ונתינה אותנטיות. הן עוזרות לנו להתחבר לעצמנו ולאחרים בדרכים מאירות הדדית. והן מעודדות התרחבות וחקירה רבות יותר!
במאמרה, “שאלות שיכולות לשנות את חייך”, אמרה אוֹפְּרָה שחקירה עצמית יכולה להיות זרז להתפתחות אישית. הנה שתי שאלות נהדרות שהיא הציבה ואנו יכולים לשאול את עצמנו בכל יום:
● איך אני רוצה שהעולם יהיה שונה מכיוון שחייתי בו?
● איך אני רוצה להיות שונה מכיוון שחייתי בעולם הזה?
כאשר אתם חושבים שפענחתם את התשובות, הפכו את התשובות הללו לשאלות נוספות. חפרו עמוק בתוך עצמכם, וראו מה מתרחש! ואז כתבו כמה שאלות נהדרות שמישהו אחר בחייכם יוכל לענות עליהן. זכרו, שאלות נהדרות יוצרות חיבורים וקשרים נהדרים!
כפי שמלמד חג הפסח, יש ערך רב בכך שאנו ממשיכים לשאול – במקרה זה, שנה אחר שנה – אפילו אם אנו מאמינים שאנו יודעים את התשובות. והתשובות שחשבנו שידענו תמיד תקבלנה גוון שונה בהתאם למקום בו אנו נמצאים בחיינו.
במובן מסוים, כולנו רק ילדים מול יקום עצום מלא בשאלות רבות יותר מתשובות. המסע האפי הזה, שכל המיתוסים והסרטים חוקרים, מתרחש כל יום! והסקרנות שלנו היא שמניעה את המסע. השאלות שלנו הן מה שעוזר לנו להמשיך להיות. והאם, לאחר ככלות הכל, האין זו הסיבה לכך שאנו נמצאים כאן?