מאת: קרן ברג
חוק הזהב עשוי לא להיות חוק כלל, אלא סוד חבוי אודות השמחה.
פרשות השבוע הזה, “אַחֲרֵי מוֹת – קְדוֹשִׁים”‘ הן בעלות עוצמה רבה מאוד, אנו קוראים אותן פעמיים בשנה – פעם אחת ביום כיפור, והפעם השנייה בשבת שבחודש אייר [מזל שור]. יש אינספור לימודים שאנו יכולים ללמוד מן הפרשות האלה והרבה מאוד יתרונות שאנו יכולים לזכות בהם כתוצאה מן ההקשבה לקריאת הפרשות הללו. אחד החשובים ביניהם הוא הלימוד הרוחני שהוא המטרה שעבורה קיימות כל המצוות. מכיוון שבפרשה הזו אנו מוצאים את חוק הזהב: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.
“אנו אמורים להתפתח, להשתנות ולגדול כל הזמן”.
עבור רבים מאתנו, הכלל, או המצווה הזו, מסובכת. “איך אני יכול/ה לאהוב אדם אחר כפי שאני אוהב/ת את עצמי אם איני אוהב/ת את עצמי? ולצורך העניין, איך אני יכול/ה לאהוב את עצמי אם איני מכיר/ה את עצמי?”
בואו נשתמש בהבנה רוחנית שתעזור לנו לגלות את המהות העמוקה ביותר והנסתרת ביותר של המשפט הזה ומורכבותו:
באשר להכרת עצמנו, יש אנשים שחיים את כל חייהם תוך כדי ניסיון להכיר ולדעת את עצמם. האמת היא, שאנו אמורים להתפתח כל הזמן, להשתנות ולגדול. מי שהיינו לפני עשר שנים זה בוודאי לא מי שאנו היום, ולכן להכיר את עצמנו זה יותר מסע מאשר יעד.
יתרה מזו, לאהוב את עצמנו באמת זה להבין שאנו ישויות קדושות. האהבה העצמית החזקה ביותר היא יראת כבוד והערכה מוחלטות לעובדה שאנו נושאים בתוכנו, בליבה שלנו, ניצוץ בורא, שלעולם אי אפשר להמעיט בערכו ולזלזל בו, להכתים אותו או לקרוע אותו לגזרים. עם הכבוד העמוק שיש בתוכנו ובתוך אחרים כלפי האור אנו יכולים להתחיל לאהוב.
החשוב ביותר עבורי הוא שהפעמים בהן למדתי את המירב על מהותי לא היו רגעים של התבוננות עצמית או אפילו מדיטציה. אני מגלה יותר ויותר כאשר אני מפסיקה להתמקד כל כך בעצמי, ומתחילה למקד את תשומת לבי באופן שבו אני יכולה לשתף את האור שלי עם אחרים. המוח שלנו עלול להיעשות כבד כל כך כתוצאה מן הדאגות, הספקות והחרדות, עד שלפעמים הוא יכול להרגיש חסר יכולת להביס מחשבות שליליות. ועם זאת, ברגע שבו אני מעסיקה את עצמי ב- “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“ – במציאת דרכים אמיתיות לתת יותר, להביע דאגה ואכפתיות עמוקות יותר, ללכת רחוק יותר ויותר את הקילומטר הנוסף – אני יוצאת לחלוטין מתוך החלל שבתוך ראשי. כאבי הראש מתפוגגים. הדאגות נשטפות. החושך שבחיינו נעלם על ידי האור שאנו מפנים כלפי אחרים. כשאנו נותנים, ובכך אוהבים, את חברינו, אנו נותנים לעצמנו ואוהבים את עצמנו בדרכים העמוקות ביותר.
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא המפתח שפותח וחושף את האוצרות הגדולים ביותר”.
בדרך זו, אנו יכולים לראות שהבורא כלל לא נתן לנו חוק, אלא מחזוריות של האופן שבו נוכל להפיק את השמחה הגדולה ביותר בחיים. שימו לב למבנה המשפט: החלק הראשון, “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ”, מבקש מאתנו לאהוב אחרים, בעוד החלק השני, “כָּמוֹךָ”, אומר לנו שאנו עושים זאת כאשר אנו אוהבים את עצמנו.
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ” זה האופן שבו אנו מגלים את הקדושה שלנו ובהתאם לכך את החיבור שלנו אל האור. “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“ הוא המפתח שפותח את מנעול האוצר הגדול ביותר: שפע המילוי שהבורא רוצה אך ורק להעניק לנו.
השבוע קיימת ביקום אנרגיה שיכולה לעזור לנו לשים את המצווה הקדושה מכל הזו בראש סדר העדיפויות שלנו. כדי לקיים את מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“ ולזכות בחיבור עמוק יותר לאור, עשו רק שני דברים כל יום:
1. קחו רגע לזהות ולהכיר את האור הקדוש שקיים בתוככם.
2. מצאו דרך לשתף את האור הזה עם אחרים.
אתם רואים, זה באמת הרבה פחות מסובך מאשר אנו גורמים לו להיות. זה מכיוון שהאור הוא תמיד פשוט.