מאת מיכאל ברג
פרשת “וַיֵּצֵא” מתחילה עם יעקב הנמצא במקום חשוך מאוד. אחיו עשו רוצה להרגו, והוא חייב לברוח מביתו. נאמר אפילו שבדרכו לשם הוא נשדד וכל מה שהיה לו נלקח ממנו. אם כן, הוא עזב ממש בלי כלום, והוא נס על חייו. זה הפסוק הראשון של פרשת “וַיֵּצֵא”; יעקב עוזב את כל הטוב, המיוצג על ידי “בְּאֵר שֶׁבַע”, שבה הוא חי, והולך ל”חָרָן”, מילה שהזוהר מסביר שפירושה הוא חושך ודין.
“האור והברכות שהתגלו ליעקב שינו את מהלך ההיסטוריה האנושית”.
ואז משהו מתרחש ומצבו של יעקב משתנה מהחושך והדין של “חָרָן” למה שכתוב בפסוק השני, שבו נאמר שהוא מגיע למקום, ישן שם, ולפתע יש לו התגלות גדולה של אור הבורא. ההתגלות הזו היא היסטורית, מכיוון שאין זו רק התגלות אישית המיוחדת ליעקב; זו התגלות לכל האנושות. האור והברכות שהתגלו ברגע הזה בזמן משנים את מהלך ההיסטוריה האנושית. ולכן, חשוב מאוד להבין כל מה שהשתנה במודעות של יעקב מהפסוק הראשון של הפרשה הזו שבו היה יעקב במקום של חוסר וחושך מוחלט לרמה הבאה שבה היה במצב אחר בו מתגלה לו אור הבורא בשלמותו. אבל עכשיו איני רוצה להתמקד במה שהביא את יעקב לרגע הזה, אלא אני רוצה שכולנו יחד נתמקד, ונעריך, מה שניתן לנו השבת הזו.
בהתגלות הגדולה הזו, של שבת “וַיֵּצֵא” הבורא נותן ליעקב שלוש ברכות, ברכות הזמינות גם לכולנו. וחשוב להיות מודע להן, מכיוון שכאשר אנו קוראים או שומעים את הפרשה הזו של התורה, גם אנו יכולים לקבל את הברכות האלה.
מהן שלושת הברכות?
הזוהר מלמד שהמקום שבו יעקב ישן, שבו מתרחשת ההתגלות הזו, הוא המקום שנקרא “קודש הקודשים”, בירושלים. המקום הזה מייצג לא רק מקום נעלה מבחינה פיזית, אלא גם את מצב החיבור הרוחני הנעלה ביותר בעולם. והבורא אומר ליעקב: “אֲנִי ה’, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָה וּלְזַרְעֶךָ.” [בראשית, פרק כ”ח, פסוק י”ג]. בעשותו כן, נותן הבורא ליעקב את המפתחות לעולם הפיזי, וחשוב מזה, למקום הרוחני, לקודש הקודשים, המקום שאליו חייב להתחבר כל אדם בעולם. הבורא נותן ליעקב את היכולת לא רק להחזיק בחיבור הרוחני של העולם, אלא גם לפתוח את החיבור הזה לכל העולם.
בפירוש שלו לזוהר בפרשה הקודמת, פרשת “תּוֹלְדוֹת”, מסביר הרב אשלג שהקרב שאנו קוראים עליו, בין יעקב ועשו, לא היה למעשה קרב על ירושה; זה היה קרב על הבעלות על הדרך הרוחנית, הדרך להתחבר אל אור הבורא. וכאן, יעקב מנצח, ומקבל את הברכה הזו מהבורא. הוא מחזיק במפתחות ההתחברות אל אור הבורא גם עבור עצמו וגם עבור העולם כולו. הוא מחזיק במפתחות הדרך הרוחנית האמיתית. זוהי הברכה הראשונה.
“הבורא מעניק לנו את שלושת הברכות הללו”.
בברכה השנייה, אומר הבורא ליעקב שצאצאיו יעברו בעולם ויביאו אותו למצב של חיבור עם אור הבורא, גם פיזי וגם רוחני, ויחלקו את הכלים ואת החכמה כדי להגיע למצב החיבור הזה.
ואז באה הברכה השלישית, שהיא האהובה עלי מכולן. הבורא מבטיח ליעקב: “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹותִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ”. [בראשית, פרק כ”ח, פסוק ט”ו]. זוהי ברכה אשר שוב, אם יהיו לנו המודעות והרצון לקבל אותה כאשר נקרא או נקשיב לפרשה הזו, היא תינתן גם לנו.
אני מאוד מקווה שנוכל באמת להעריך מה שזמין לנו בשבת “וַיֵּצֵא”. הבורא פותח בפנינו את השערים ונותן לכל אדם שרוצה בכך את שלושת הברכות האלה: את הדרך הרוחנית האמיתית, את היכולת להפיץ את אור הבורא בכל העולם, והתחייבות לכך שהבורא יהיה עמנו תמיד ובאורח קבע ויגן עלינו בכל אשר נלך. לא רק ששלושת הברכות הללו זמינות לנו ומתעוררות עבורנו בשבת “וַיֵּצֵא”, אלא זה גם באמת רגע היסטורי שבו העולם משתנה. ליעקב ניתנים היכולת, הכוח והחכמה להיות ערוץ שיפיץ את החכמה הרוחנית בכל רחבי העולם, ויעניק לכל אחת ואחד את ההזדמנות להתחבר.