מאת מוניקה ברג
כשהבטתי על השמיים המלאים בפרצי אור צבעוניים, מצאתי את עצמי חושבת על סוג אחר של עצמאות: עצמאות הרוח. אחת המתנות הקדושות ביותר שלנו היא החירות שיש לכל אחת ואחד מאיתנו להסתנכרן עם הרגע הנוכחי ולכוון את מחשבותינו בתוכו. זוהי מתנה שתמיד הייתה זמינה למלך, בדיוק כמו לאביון – ההזדמנות הזהה המקורית!
לעתים קרובות אנו לוקחים כמובן מאליו (הטבע האנושי טוב מאוד בכך) את הכוח המדהים הזה, המניע אפילו את ההחלטות היומיומיות ביותר שלנו. אני מדברת על אוטונומיה בסיסית: היא אוהבת את הקפה שלה שחור; הוא מעדיף אותו עם שתי כפיות סוכר ושמנת. או דעותיי על רכבות הרים, שהשתנו פעמיים! כילדה, אהבתי אותן; מאוחר יותר, מצאתי שהן מפחידות (זה כנראה קשור לעייפות יותרת הכליה)… אבל לאחרונה, למדתי לאהוב אותן שוב! וזה מראה לנו כיצד משהו שלא אהבנו בשבוע שעבר עשוי למצוא חן בעינינו מחר.
עם זאת, מעבר לעולם הקונקרטי של החוויות, הרוח העצמאית שלנו יכולה לעשות הרבה יותר. הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו אינם אגדות; הם היוצרים המשותפים של חיינו! וכפי שהקבלה מלמדת, אנו תמיד מסוגלים לשנות את המחשבות שלנו. אנו יכולים לקבל, לדחות, להתאים או לשנות כל אחת מהן. אפילו בתוך הדעות המהימנות ביותר יש עדיין גמישות הטבועה בהן. יש איכות של שינוי וגמישות ברוב הרעיונות והאידיאלים, אם לא בכולם.
אין זה אומר שאין אנו יכולים להחזיק בעקרונות הקדושים ביותר שלנו או שאין אנו חייבים להילחם עליהם כשצריך. אבל אנו הרבה יותר חכמים ומחוברים יותר לבורא כשאנו פותחים את עצמנו לראות את הנוף המלא – לעשות כמיטב יכולתנו להבין את שני הצדדים או את כל הצדדים של המצב. כשאנו מקפידים על כך שהחלונות יהיו פתוחים, הרוח יכולה לנשוב פנימה. אנחנו מרגיעים ומקטינים את השיפוטיות שלנו. אנו יכולים גם לעמוד חזקים וגם להתכופף ולצמוח באמצעות תנועות החיים העדינות.
כשהדברים קשים או נראים מוחצים, עדיין יש לנו בחירה כיצד להתמודד עם הרגע. כאשר הרהר על ניסיונו באושוויץ, תיאר הניצול והפסיכותרפיסט ויקטור פרנקל כיצד “אפשר לתרגל את ‘אומנות החיים’ גם במחנה ריכוז”. פרנקל הבין שלמרות שכל השאר נלקח, החירות לבחור את הגישה שלו לעולם אינה יכולה להילקח ממנו! הוא שרד תנאים בלתי נסבלים, מוקף בייאוש ובפחד, מכיוון שידע שלא הם ולא שום דבר אחר אינם יכולים למגר את חירות המחשבה הבסיסית שלו.
למרות שזוהי דוגמה קיצונית, היא מדגישה את כוונתו של הרב ברג כשאמר ש”מודעות היא הכל”. ובכל זאת, הרגשת חוסר אונים מדי פעם היא תופעת לוואי של היותנו אנושיים… כמו גם להגיב בפזיזות… או להיכנע לפחד, לחוסר ביטחון או לשיפוטיות בקלות רבה מדי. לפני כמה שנים, גילינו שמאבקי התמודדויות של בתנו אביגיל עם קריאה נבעו מדיסלקציה. במקום לקבל את האבחון כפשוטו, ראינו בו שינוי שיש בו הרבה היבטים חיוביים. (אין זה ניסיון לערער על התקפות הקלינית של המונח; אלא ששינוי קל בתוויות יכול להשפיע בצורה רבה מאוד על התוצאות!) מאז, אימצה אביגיל את “כוחות העל” שבאו עם השונות שלה ובאמצעותה. למעשה, היא ואני כותבות יחד סדרת ספרים המראה כיצד ההבדלים ביניכם יכולים להיות המתנה הגדולה ביותר שלכם. שנו את הסיפור, שנו את חייכם!
חווית החיים שלך היא פוטנציאל פלאי. היא סימן ההיכר שלך והאוצר שלך. מכיוון שהגרסה שלך לאירועים, הדעה שלך על דבר זה או אחר, והגרסה שלך ליום הזה היא דבר מיוחד במינו במכלול הבריאה!
במה אתם בוחרים להתמקד ,למה אתם בוחרים להתחבר ועל מה אתם בוחרים להיות אסירי תודה ברגע זה? ואם אתם מתמודדים עם אתגר בחייכם, כיצד תוכלו לכוון ולנתב מחדש את החשיבה שלכם כדי להכניס יותר אור וחיוביות להתמודדות שלכם עם זה?
כפי שכתב אקהרט טולה בספרו “כוחו של העכשיו”: “כל מה שמכיל הרגע הנוכחי, קבלו אותו כאילו בחרתם בו. עבדו תמיד אתו, לא נגדו. הפכו אותו לחבר ולבעל ברית שלכם, לא לאויב שלכם. זה ישנה באורח פלא את כל חייך“.
השבוע, זכרו שלא משנה איפה אנחנו נמצאים, רוחנו חופשיה תמיד. עם החירות הזו, אנו יכולים לשוטט ולחלום בהקיץ ולדמיין וליצור. אנו יכולים להניע המונים עם התשוקות שלנו ולשנות דעות אחרות עם ההיגיון שלנו. אנו יכולים לבזבז את זמננו בחיפוש אחר כל מה שחסר או לא בסדר כאן ועכשיו, או שאנו יכולים לעבוד ולשפר זאת. השינוי בידנו.
בדרך זו אנו מגלמים בתוכנו את רוח החירות האמיתית. אנו יוצרים בתוכנו את “ארץ החירות”. וכאשר אנו מדליקים את האור בתוכנו, כל היקום כולו נדלק יחד אתנו – בדיוק כמו הזיקוקים בשמי הקיץ.
מוניקה ברג