מאת מיכאל ברג
בפרשת “קֹרַח”, אומרים לנו המקובלים שבבסיס מה שאמר קֹרַח היה מסר חזק כל כך עד שבסופו של דבר הוא עורר את כל המנהיגים וכמעט את כל בני ישראל. אם כן, מה היה המסר הזה? מה היה כל כך נכון וחזק במה שאמר קֹרַח עד כדי כך שהמלים שאמר סחפו אחריו כל כך הרבה מבני ישראל?
“המסר של קֹרַח נועד לעורר.”
במדבר באותו זמן, היו קבוצות שונות של אנשים. היו הכהנים, שנחשבו לקבוצה הפנימית ביותר, הם היו הקרובים ביותר אל אור הבורא והם היו אלה שעשו את העבודה הרוחנית בצורתה הנעלה ביותר. ואחריהם היו הלוויים, שהיו נעלים, אבל לא כמו הכהנים. הם היו קצת יותר מרוחקים מהעבודה הרוחנית. ובין הלוויים עצמם היו קבוצות שונות שהיו קרובות או מרוחקות יותר. הקבוצה החיצונית ביותר הורכבה מאלה שנקראו בני ישראל. באותו זמן במדבר, זה נראה לכולם בסדר. כולם היו מרוצים; זוהי העבודה שלי, מישהו אחר עושה יותר עבודה והוא יותר מחובר, וכך הלאה.
אבל המסר של קֹרַח היה משהו נכון ואמתי מאוד: המקום המסוכן ביותר להיות בו מנקודת ראות רוחנית הוא להיות מרוצים, גם מהמקום שנמצאים בו מבחינה רוחנית, וגם מכמות העבודה שהוא או היא עושים. המסר של קורח לכולם, היה, לכן, להתעורר; זה לא בסדר שרק אהרן, למשל, יכול להיכנס אל קודש הקודשים, או שרק משה יכול לדבר עם אור הבורא כל יום. כל אחת ואחד מאתנו, הוא אמר, חייבים להיות שם וצריך להיות לנו הרצון להיות שם. המסר שלו היה לא להסתפק במצב הנוכחי, ולהתעורר יותר.
אנו יודעים שהמלים הכתובות בתורה חייבות להיות מלות אמת, ואלה הן מלים של אמת מפי קֹרַח; וככאלה, הן מסר שכל אחת ואחד מאתנו חייבים לבקש בשבת הזו. מכיוון שכל אחת ואחד מאתנו, ברמה זו או אחרת, אנו מרוצים מן המצב הרוחני שלנו ומרמת החיבור שלנו. והזוהר אומר לנו שאדם שמסתפק במקום שבו הוא נמצא בעבודה הרוחנית שלו ובחיבור הרוחני שלו הוא אדם הנמצא בדרכו להתנתק מאור הבורא.
“מהם הגלים?”
יש בזוהר קטע שהזכרתי כבר קודם, אבל הייתי רוצה לשתף אותו שוב, מכיוון שהוא מתייחס בצורה יפה מאוד אל הלימוד הזה. הוא מדבר על הגלים שבאוקיינוס, ושואל: “מהם הגלים?” הזוהר מסביר שיש מים תחתונים, מי האוקיינוס, ויש מים עליונים, המים שקרובים יותר לאור הבורא, המים שנמצאים בשמים. והמים שנמצאים בעולמות התחתונים, המים של האוקיינוס, יש בהם תשוקה בוערת להיות קרובים יותר לאור הבורא. גלים, לכן, הם התגלות הרצונות של מי האוקיינוס להתעלות ולהתחבר אל אור הבורא. אבל אור הבורא דוחף אותם שוב למטה, ואומר, “לא, זה לא המקום שלכם.” ומה שמקיים את מי האוקיינוס, מסביר הזוהר, הוא הרצון התמידי שלהם לעלות גבוה יותר, הרצון המתמיד שלהם לא להסתפק במצב החיבור הנמוך שלהם. מה שמקיים את מהות המים, מה שנותן להם את אור הבורא, הוא הכמיהה התמידית שלהם לחיבור גבוה יותר. וזוהי אחת המתנות הגדולות של שבת “קֹרַח”.
בשבת הזו, יש לכולנו הזדמנות לקבל את המסר האמתי של קֹרַח: לא להיות מרוצים. לא משנה היכן אנו נמצאים, לא משנה מהי רמת החיבור שלנו, לא משנה מהי רמת העבודה שלנו, אנו רוצים להיות בלתי מרוצים, מכיוון שזה מה שמקיים אותנו. הרצון של מי האוקיינוס להתקרב יותר לאור הבורא הוא הרצון שכל אחת ואחד מאתנו חייבים לעורר כדי להתקדם בעבודה הרוחנית שלנו ובתקשורות שלנו. מכיוון שחוסר שביעות הרצון הזו מהרמה הנוכחית שלנו הוא שמאפשר לאור המתמיד של הבורא להיכנס אל חיינו, עם כל ההגנות והברכות שלו.