מאת מיכאל ברג
דבר אחד אנו חייבים לזכור לאורך כל השבוע שלפני השבת הזו והוא שנאמר שיעקב קורא לבניו ואומר להם: “הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֶת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים” [בראשית פרק מט’ פסוק א’], בימי המשיח, לפני גמר התיקון.
רש”י אומר שיעקב רצה לגלות את הקץ, אבל השכינה עזבה אותו, והוא התחיל לדבר על דברים אחרים. אבל למדרש יש משל יותר מעניין על כך. נאמר שיעקב הוא כמו אדם שהוא איש סודו הקרוב ביותר המלך, וכשהוא עומד למות, הוא אוסף את כל ילדיו ואומר: “הרשו לי לגלות לכם את סודות המלך”, ואז פתאום נכנס המלך לחדר, מביט בו ואומר: “אינך יכול לעשות זאת”, ואז הוא מתחיל לדבר על דברים אחרים.
אבל המקובלים מסבירים שמה שבעצם התרחש כאן הוא שיעקב רצה לגלות את הקץ, והוא אכן גילה. אבל הוא ידע שהוא לא יכול לעשות זאת באופן גלוי וברור, ולכן בעוד לכל הברכות שמתגלות השבת הזו יש הבנה מילולית, האור האמיתי של המלים האלה הוא גילוי של גמר התיקון. כאשר רבי שמעון בר יוחאי מדבר בזוהר על הקללות שמופיעות בתורה, הוא מסביר שלמרות שעל פני השטח הן נראות כקללות, הרי שהאור האמיתי והמהות האמיתית שלהן הם ברכות שלמות. וזה מה שמתרחש בשבת “ויחי”.
לכן, זו השבת האחת בשנה שבה מתגלה כל אור המשיח וגמר התיקון, ובכך חשיבותה. כל אחת ואחד מאתנו, אם נתחבר השבת הזו, נוכל גם להתחבר לגמר התיקון ברמה זו או אחרת. יעקב רצה לגלות את הקץ, אבל הוא חבוי; ומפני שהוא לא יכול היה להתגלות, היה חייב להיות מקום שאליו ייכנסו הספקות. ועדיין, לכל אדם יש הזדמנות בשבת “וַיְחִי” להתחבר לקץ הכאב, הסבל, המוות, ולשלמות המוחלטת של האור שגילה יעקב בפרשת “וַיְחִי”.
כל זה מבוסס על כך שנאמר שכאשר אדם עוזב את העולם הזה, השאלה שהוא נשאל היא: “האם צפית לגמר התיקון כל יום?” ורק אם הוא מתחיל לחיות בדרך זו, שבה אנו מחכים לגאולה, כלומר שכל יום אנו מצפים שהיא תבוא, רק אז אנו יכולים להתחבר להתגלות שזכה לה יעקב השבת הזו. באף שבת אחרת בשנה אף אחד לא יכול לגלות את כל אור גמר התיקון… אבל זה מתרחש בשבת הזו.
והדרך להתחבר לגילוי הגדול הזה היא לעורר צפייה מתמדת שגמר התיקון יתרחש ממש עכשיו. ושוב, זו שבת חזקה ומדהימה, ואנו כולנו יכולים להביא לעולם הזה, בשבת “וַיְחִי”, התגלות עצומה של גמר התיקון.