פרשת השבוע הזה מתחילה בדיון על שנת השמיטה, השנה השביעית שבה לא אמורה להיעשות עבודת אדמה. אתם יכולים לעבוד במשך שש שנים, אבל בשנה השביעית, עליכם לחדול.
בימים ההם הגיע רוב האוכל מהשדות שעיבדו האנשים; רובם היו חקלאים שמכרו את המזון העודף שנשאר להם לאחרים. בעיקרון, אם הם לא עיבדו את שדותיהם, הם לא אכלו. אבל הבורא אומר להם, למרות שכך אתם מתפרנסים, אינכם יכולים להמשיך לעבד את האדמה בשנה השביעית. זו יכולה הייתה להיות בעיה לא קטנה עבורם, מכיוון שאם אינכם מעבדים את האדמה בשנה השביעית, בוודאי לא יהיה לכם אוכל בשנה השמינית, ואז המזון לא יגדל עד השנה התשיעית, מכיוון שעליכם לעבוד בשנה השמינית…אבל הבורא אומר להם לא לדאוג, מכיוון שבאורח פלא, יהיה להם אוכל. אם נתייחס לחיינו כיום, זה כאילו שהבורא יבוא אלינו ויאמר, כל עסק שיש לכם, כל מה שאתם עושים, הפסיקו לעשות זאת למשך שלוש שנים… אבל באורח פלא, תהיה לכם בכל זאת פרנסה. מי יהיה מסוגל לעשות זאת?
רב אשלג מדבר על מושג שנקרא “אמונה למעלה מן הדעת”, ודאות מעבר לכל היגיון. כאשר רוב האנשים חושבים על ודאות, יש לכך בסיס כלשהוא במציאות, אבל “אמונה למעלה מן הדעת”, אמונה מעל ומעבר לכל היגיון, היא כאשר כל הסמנים הפיזיים אומרים לכם משהו אחד, ואתם דוחפים את הודאות שלכם לצד השני. יש ודאות גם במסגרת של ההיגיון, למשל כאשר אני עושה עסקה והיא נראית הגיונית. זה בוודאי יעבוד. בכל אופן, אני אעשה מאמץ להביא לעניין ודאות כדי לוודא שזה יתרחש…אבל זו לא ודאות מעל ומעבר לכל היגיון.
ודאות מעבר להיגיון היא כאשר כל הסמנים הפיזיים אומרים לכם שמשהו לא יתרחש, ועם זאת אתם מעוררים את הודאות שלכם שזה כן יתרחש. זה סוג הודאות שתהליך השמיטה אמור היה לעורר. באמצעותו, הבורא אומר לנו שאם אנו רוצים להשיג את המטרה שעבורה הנשמה שלנו באה לעולם, ולהתעלות למקום שבו אנו אמורים להיות, אנו חייבים לעשות כל הזמן מעשים שדוחפים אותנו לוודאות מעל ומעבר לכל היגיון.
כל המטרה של השמיטה, כל הסוד של הלימוד הזה, אינו מתייחס כלל לאדמה, או לעבודת האדמה. מבחינה פיזית, לא נכנסים לא כסף ולא מזון – העסק סגור, האדמה אינה מעובדת, ולכן באופן הגיוני אנו חושבים ששום דבר לא יתרחש ואנחנו נרעב. לכן, שמיטה, מדברת על האדם, עלינו, הדוחפים את עצמנו לוודאות הזו שמעבר לכל היגיון, דוחפים את עצמנו, במקרה הזה, להיות מסוגלים לשמור ודאות שלמה ומוחלטת מעבר לכל הגיון שתהיה לנו פרנסה. שיהיה לנו מזון.
כל אלה מאתנו שלומדים במרכז יודעים על מושג הוודאות. אנו יודעים את חשיבותה של הוודאות; אם אתם רוצים למשוך את אור הבורא, אתם חייבים לעורר ודאות. אנו רואים אותה ככלי בין כל הכלים הרוחניים שאנו משתמשים בהם. אנו עושים מעשים של נתינה, אנו מתחברים לזוהר, אנו מתפללים, אנו מתחברים לשבת, ויש לנו ודאות. ודאות היא אחד הכלים שאנו משתמשים בהם כדי להתחבר לאור הבורא – אבל זו טעות גדולה מאוד.
רב אשלג מלמד – וזוהי הבנה חשובה מאוד שיש לקוות שתשנה את המודעות של כולנו השבת הזו – שהמטרה היחידה של כל מה שאנו עושים, המטרה היחידה שלשמה הגענו לעולם הזה, המטרה היחידה של עבודתנו הרוחנית, היא דבר אחד: להגדיל את הוודאות שלנו מעל ומעבר לכל היגיון. זהו זה.
רב אשלג משתמש במשל יפה שאומר שמשול הדבר לכך שאנו חיים בכפר קטן שנמצא תחת התקפה כל הזמן. ואנו יכולים לראות את ארמון המלך, את אור הבורא, מהמקום שבו אנו נמצאים. אבל בין המקום שבו אנו נמצאים ובין ארמון המלך יש אוקיינוס ענק וסוער עם גלים גבוהים מאוד. כמה אנשים מנסים לחצות את האוקיינוס כדי להגיע אל ארמון המלך, אבל כולם טובעים. עם זאת, יש גשר אחד קטן שמוביל מהכפר שבו אנו חיים לארמון המלך; מעולם הרצון לקבל לעצמנו בלבד לעולם של אור הבורא. והגשר הזה, אומר רב אשלג, הוא הגשר היחיד שיכול להעביר אתכם, והוא אמונה למעלה מן הדעת, ודאות מעל ומעבר לכל היגיון.
אין כל דרך אחרת להתמודד. מישהו יכול להיות האדם הצדיק ביותר בעולם, הוא יכול לעשות מעשים של נתינה כל היום וכל הלילה, הוא יכול להתחבר לזוהר כל היום וכל הלילה, אבל אם אין לו ודאות, או יש לו איזו שהיא רמה מסוימת של ודאות, הוא לעולם לא יוכל לחצות את האוקיינוס. אנו יודעים שזה אוקיינוס קשה, אבל אנו חושבים שאם נעשה מספיק מעשים של חיבור, מספיק פעולות של נתינה, נתפלל מספיק תפילות, נקרא מספיק בזוהר, אז הספינה הזו תעביר אותנו. אבל זה לעולם לא יתרחש!
ועכשיו אנו מבינים שזוהי מהותם של החיים. יש זמנים שבהם ההיגיון אומר דבר אחד, אבל אתם אומרים, לא – אני דוחף את המודעות שלי עכשיו לוודאות מעל ומעבר לכל היגיון. מדוע? מכיוון שזוהי הסיבה היחידה שעבורה אני נמצאת בעולם הזה. אני יכול להיות האדם הרוחני ביותר בעולם, אבל אם הוודאות שלי מעבר לכל היגיון אינה גדלה, איני יכולה להגיע לגשר הזה כדי להתחבר לאור הבורא.
כל מה שאנו עושים, כל העבודה הרוחנית, כל הלימודים הרוחניים, כל מעשי הנתינה, כל התקשורות שאנו עושים, כולם נעשים למען מטרה אחת בלבד – לתת לנו את הכוח להיות מסוגלים לדחוף את עצמנו לוודאות מעל ומעבר לכל היגיון. יש רק גשר אחד קטן שיכול להביא אותנו מהמקום שבו אנו נמצאים אל ארמון המלך, וזוהי הוודאות מעל ומעבר לכל היגיון. ולכן, זה חייב להיות המוקד, המרכז השלם, האחד והיחיד, של כל העבודה הרוחנית שלנו.
יש לנו השבת הזדמנות מרגשת במיוחד. כל מה שאנו עושים, כל העבודה הרוחנית שלנו, היא להביא את עצמנו לוודאות מעל ומעבר לכל היגיון. ובעזרת השם, מי ייתן ונזכה כולנו, בכל רמה שאנו יכולים, לחזק ולהגדיל אותה. אבל החשוב מכל, אנו חייבים להבין באמת שזה הכל. אנו חייבים לתפוס את ההזדמנויות האלה. יש רק גשר אחד בין הכפר הבעייתי שבו אנו חיים ובין ארמון המלך, אור הבורא – והגשר הזה הוא ודאות מעל ומעבר לכל היגיון.