במשך ההיסטוריה הבינו את פרשת השבוע הזה באופן שבו קורח, מפני שרצה להיות הכהן הגדול, התקומם נגד משה יחד עם 250 בני ישראל נוספים. בסופו של דבר, קורח ועדתו נבלעו באדמה. זה סיפור מובהק של שחור ולבן. קורח – רע. משה ואהרן – טובים.
אבל באורח מעניין למדי, כאשר אתם מתחילים לקרוא את הפירושים של פרשת השבוע הזה, אתם בעצם רואים שינוי בדרך שתופסים את קורח ככל שחולף הזמן. בעוד שהפירושים המוקדמים על קורח מאוד שליליים, הרי שהפירושים המאוחרים יותר עליו נעשים הרבה יותר חיוביים. ישנה לכך סיבה רוחנית מעניינת וחשובה.
בגמרא, במשנה, למשל, יש דיון שלם האם לנשמתו של קורח הייתה אי פעם תקווה לתיקון. ואז, כאשר אנו מתחילים להתבונן בפירושים ובדיונים של המקובלים המאוחרים יותר, במיוחד אם תתבוננו בכתבי הארי או בכתביהם של תלמידי הבעל שם טוב, אתם מתחילים לראות קורח חדש ושונה לגמרי. והסיבה לכך היא שאנו חייבים להבין שחייו של קורח לא נפסקו. למרות שהוא מת באופן פיזי בפרשת השבוע הזה, נשמתו, כמו הנשמה של כל אחד אחר, ממשיכה לחיות.
קורח עבר תהליך רוחני במהלך אלפי השנים האלה. קורח שאנו פוגשים השבוע הזה, השבת הזו, אינו קורח שפגשנו בשנה שעברה, או קורח שפגשו חכמי הגמרא והמשנה לפני אלפי שנים.
למעשה, מטרתנו השבת הזו היא ליצור חיבור חזק לקורח, מפני שקורח זה, הקיים היום, יכול לעזור לנו. הרעיון הוא שקורח היה , למעשה, נשמה מדהימה, וזה, כפי שנלמד מיד, מכיוון שעשה משהו חיובי מאוד שרובנו לעולם לא היינו מוכנים לעשות.
רב יצחק מקורמנו, מקובל גדול, אמר שקורח ידע שלמרות שאהרן היה הכהן הגדול במשך תקופת הגלות, קורח יהיה הכהן הגדול בתקופת המשיח, הגאולה הסופית. אבל קורח לא רצה לחכות; הוא רצה להביא את הגאולה ממש באותו זמן. זה היה רצונו היחיד. ועם זאת, בגלל חטא העגל, בני ישראל לא היו מסוגלים או מוכנים לכך. נשאר יותר מדי חושך, יותר מדי ניצוצות נשארו עדיין בצד השלילי, ולכן קורח לא הצליח.
אם תתחילו להבין זאת באופן הזה, תתחילו לראות את הפרשה באור שונה לגמרי.
קורח הולך למשה ולאהרן, ואומר, אנו רוצה לנסות להביא משיח עכשיו. אבל משה אומר לו שזה אינו הזמן והסיכויים שיצליח קלושים מאוד, מכיוון שנשארו עדיין יותר מדי ניצוצות בצד השלילי והם יתגברו עליו. קורח אומר, לא אכפת לי, אני מוכן להקריב ולתת הכל, ולמות באופן פיזי ורוחני אם לא אצליח.
יש בתלמוד מושג נפלא שאומר שיש נשמות ענקיות שאומרות, אני מוכן לאבד הכל כדי לתת לעולם הזדמנות להגיע לגמר התיקון", כלומר, אפילו אם לא אוכל להיות שם, או שאאבד הכל באופן פיזי ורוחני כאשר יגיע גמר התיקון, אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. זה מה שקורח אומר.
אם כן זה השבת הזו מתרחש דבר באמת מדהים. קורח רצה להעלות את כל הנשמות שנפלו לחושך, להביא גאולה, ולתקן את חטא אדם ואת חטא העגל.
יש לקוות, כאשר תקראו זאת, זה ישנה לגמרי את קורח בעיניכם. קורח ידע מה הוא עושה. הוא ידע שהסיכויים שיצליח קטנים מאוד, אבל הוא הרגיש את כאב כל הנשמות שהיו בחושך. הוא הרגיש את כאב העולם. הוא היה מוכן לאבד הכל, הוא היה מוכן למות פיזית כדי להביא לגמר התיקון.
מה שהוא עשה, מעט מאוד אנשים במשך ההיסטוריה היו מוכנים לעשות. רובנו עובדים קשה, אבל כמה מאתנו היו אומרים, למרות שאני ודאי עומד ליפול, אני מוכן לתת את חיי עבור הסיכוי לסיים כאב, סבל ומוות בעולם הזה?
התבוננו בעבודה שאתם עושים ואז השוו אותה למה שקורח היה מוכן לעשות. לא מדובר כאן על ניסיון למצוא דרכים לדחוף כאשר אתם לא אמורים לעשות זאת. מדובר כאן על התבוננות במה שאנו נותנים או מקריבים. ולמרות שאנו לא אמורים להקריב כמו קורח, עלינו להגיע למקום כלשהוא בין היכן שאנו נמצאים והיכן שקורח היה. ואחת המתנות הגדולות שאנו יכולים לקבל מקורח השבת הזו היא התעוררות עצומה של רצון וכוח להקריב עבור גמר התיקון.
קורח היה מוכן להקריב, והוא איבד הכל. הוא נפל באופן רוחני לרמות הנמוכות ביותר ונבלע באדמה. ומאז, במשך הזמן, הוא התעלה גבוה וגבוה יותר; מפני שאנו מתקרבים לגמר התיקון. קרוב לודאי שקורח התעלה הרבה יותר – יתכן אפילו שגבוה יותר מהמקום שהיה בו לפני כן.
כן, קורח נפל ואיבד הכל. אבל לא לזה אנו רוצים להתחבר. אנו לא רוצים למשוך את הכישלון שלו. אנו רוצים להתחבר לנכונות שלו להקריב ולאבד הכל. השאלה הגדולה ביותר שעלינו לשאול את עצמנו השבת היא, לכן: כמה מקורח יש בתוכי? עד כמה אני מתקרב/ת לנכונות שלו להקריב ולתת באופן פיזי את הרצון לקבל לעצמו בלבד כדי להביא את גמר התיקון?
כאשר אנו מתחילים לראות את קורח עכשיו, אין זה סיפור עצוב שבו היה לאנשים אגו והם ניסו להקטין את משה, אלא סיפור מרומם במידה בל תאמן.
ברכות ואור,
מיכאל ברג