יש קטע מפורסם מאוד במדרש המתייחס לפרשת "במדבר", ואני קורא אותו כמעט כל שנה כשאני מגיע לשבת הזו. המדרש אומר שכאשר גילה הבורא את האור בהר סיני, ירדו ארצה 240,000 מלאכים והקיפו אותו. ונאמר שלכל אחד מהמלאכים הללו היה דגל.
מעניין לציין שכאשר ראו בני ישראל את האור הגדול של הבורא, ואת האהבה הגדולה שהרעיף עליהם הבורא במהלך ההתגלות הזו, הבקשה היחידה שלהם הייתה: גם אנחנו רוצים דגלים. האמנם? זה נראה קצת טפשי; אתם נמצאים בהתגלות הגדולה ביותר בהיסטוריה, אתם רואים מלאכים מחזיקים דגלים… והרצון הגדול ביותר שלכם בנקודה זו הוא שגם לכם יהיה דגל?
הבורא, בשבת זו, בא אל משה ואומר לו, האם אתה זוכר שבהר סיני רצו בני ישראל דגלים? אני רוצה למלא את רצונם ולתת להם דגלים – הבה נספור אותם, נציב אותם במקומם ונארגן אותם. אבל השאלה הגדולה יותר היא, כמובן, מה משמעות הדבר שלמלאכים היו דגלים? מה פירוש הדבר שבני ישראל קנאו בדגלים של המלאכים ואז ניתנו להם דגלים משל עצמם?
המקובלים מסבירים, וזו הבנה נפלאה וחשובה של הקטע הזה במדרש, שמפני שלמלאכים אין רצון חפשי, כל מה שהם עושים בכל רגע נתון הוא בדיוק מה שאור הבורא רוצה שהם יעשו. מהו דגל, כפי שאנו משתמשים בו כיום? דגל של מדינה הוא ייצוג. זוהי אינדיקציה למי הוא האדם, או מאין הוא. עבור המלאכים, הדגלים הם אינדיקציה וייצוג של מהותם, שהם עושים בדיוק מה שהבורא רוצים שיעשו.
כאשר חוו בני ישראל את ההתגלות הגדולה בהר סיני, הם ראו את המלאכים. הם ראו שכל מה שהמלאכים עשו בכל רגע נתון היה בדיוק מה שהבורא רצה שיעשו, ובני ישראל הגיעו לנקודה שבה אמרו, זה מה שאנו רוצים. אנו לא רוצים שום דבר אחר בחיים חוץ מאשר להיות בטוחים שמה שאני עושה בדיוק עכשיו הוא בדיוק מה שהבורא רוצה שאעשה.
כולנו, יש לקוות, עושים את עבודתנו הרוחנית, את התקשורות שלנו. אבל האם אנו יכולים לומר שאנו יודעים לבטח שמה שאנו עושים עכשיו הוא מה שהבורא רוצה שנעשה? האמת היא שעבור רובנו, אחוז גדול ממה שאנו עושים אינו בדיוק מה שהבורא רוצה, אפילו לגבי הדברים הטובים. אני לא מדבר על זמנים שבהם אנו עושים דברים שליליים, כמובן. אז די ברור לנו שזה לא מה שהבורא רוצה שנעשה. אבל אפילו כאשר אנו עושים מה שאנו חושבים שזו עבודה רוחנית, מה שאנו חושבים שאנו חייבים לעשות, האם אנו בטוחים שזה מה שאור הבורא רוצה שנעשה? אם נהיה כנים עם עצמנו, אני חושב שרובנו יבינו שאנו אפילו לא יודעים.
יש סיפור על רבי יצחק מקמרנה, שהיה מקובל גדול שכתב הרבה פירושים לזוהר וגילה הרבה סודות גדולים. כאשר היה צעיר יותר היו לו הרבה תלמידים – מאות, אם לא אלפים. ואז, בשנותיו המאוחרות, הרבה מתלמידיו עזבו אותו, ופעמים רבות התקשה אפילו לאסוף מניין של עשרה אנשים.
אם כן, לאנשים שונים יש תפקידים שונים. והמקובלים מסבירים שהסיבה שהדבר קרה לרבי יצחק היא מפני שהבורא לא שם אותו בעולם הזה ללמד מאות תלמידים, אלא לכתוב ספרים ולגלות אור באמצעות הספרים שלו. זו הייתה העבודה שלו כאן. הבורא ידע שהאנשים שבאו ללמוד אצלו בעצם הפריעו לו לעשות מה שהוא היה צריך לעשות. לכן הבורא, כמתנה, גרם לכך שפחות אנשים יבואו וילמדו אצלו, כדי שיוכל להתמקד בכתיבה ולגלות את האור הגדול של הבורא באמצעות ספריו.
אנו יודעים זאת גם לגבי הארי, רבי יצחק לוריא. הוא בא ממצרים לצפת וידע שהתפקיד שלו הוא ללמד רק תלמיד אחד, רבי חיים ויטאל, מכיוון שהארי ידע שממנו יתגלה כל האור לעולם. אבל מה קרה? רבי חיים ויטאל חשב שהוא יודע טוב יותר מהי העבודה של המקובל הגדול הזה. לכן הוא הביא יותר ויותר תלמידים, והארי המשיך לבקש ממנו, ואמר, "אתה לא מבין, לא לשם כך אני נמצא בעולם. אני לא נמצא בעולם כדי ללמד 100 אנשים, או 1000 אנשים. אני נמצא כאן כדי ללמד אותך, ואז אתה תגלה את האור הזה לשאר העולם."
הוא ידע מהי העבודה שלו. למרבה הצער, כפי שאנו יודעים, וקראנו ב"שער הגלגולים", מכיוון שרבי חיים ויטאל המשיך להביא עוד ועוד תלמידים, והטריד בהם את הארי, ולא אפשר לו לגלות את כל הסודות הגדולים לתלמיד שלו, הארי נאלץ לעזוב את העולם מוקדם.
בשבת הזו, הבורא אומר: "אני אתן להם דגלים". כלומר, "אני אתן לכם את סוד הבהירות של מה באמת אתם צריכים לעשות."
אם כן, איך אנו זוכים בבהירות הזו? הסוד נמצא בפסוק שבמדרש: "ימלא השם כל משאלותיך." השאיפה היחידה שלנו צריכה להיות לעשות מה שבאנו לעולם הזה לעשות. רובנו אומרים לעצמנו, כן – זה הדבר החשוב ביותר, אבל יש גם דברים אחרים… ויהיה נחמד אם מה שבאתי לעשות בעולם הזה יהיה במסגרת הזו, או קל יותר, או לא כל כך קשה… וכך הלאה.
אבל סוג כזה של משאלה לא ייענה. לכן זה נאמר במדרש. הבורא ראה בהר סיני את ה"משאלה היחידה", לא את המשאלה הגדולה ביותר, שהיא אינה מספיקה. הבורא ראה ששאיפתם היחידה של בני ישראל הייתה להשלים מה שבאו לעולם הזה לעשות. ולכן, הבורא אומר, אם המשאלה היחידה שלכם היא רק לעשות מה שבאתם לעולם הזה כדי לעשות, מה שהנשמה שלכם צריכה לעשות בעולם הזה, אז מיד אראה לכם את הכיוון.
השאלה הגדולה יותר שאנו צריכים לשאול את עצמנו השבת הזו היא, האם יש באמת משהו גדול יותר שאנו רוצים, ולא משנה מהו, מאשר לעשות מה שבאנו לעולם הזה לעשות, לגלות את האור שהבורא שם אותי בעולם הזה כדי לגלות אותו, ולא משנה מהו? ואספר לכם משהו- זה בוודאי שונה ממה שאתם עושים עכשיו. אם השאיפה היחידה שלכם היא רק לעשות מה שהבורא רוצה שתעשו – לא משנה עד כמה זה שונה ממה שאתם עושים עכשיו, לא משנה כמה קשה הדבר, ואתם מוכנים לקבל זאת – אז הבורא יראה לכם; הבורא ייתן לכם את הדגל שלכם.
לכל אחת ואחד מאתנו יש עבודה מיוחדת שבאנו הנה לעשות, והדרך היחידה שבה נוכל לדעת מהי העבודה הזו היא באמצעות סוד הדגלים. למלאכים היו דגלים כל הזמן מפני שהם תמיד עושים בדיוק מה שהבורא רוצה שיעשו. האם אתם רוצים לדעת? האם אתם באמת רוצים להיות מכווננים, ולא משנה מה זה יהיה, לעשות מה שהנשמה שלכם באה לעולם הזה לעשות? אם התשובה היא כן, אז תתחילו מיד לקבל הכוונה. זוהי המתנה האדירה והנפלאה של השבת הזו.
ברכות ואור,
מיכאל ברג