פרשת השבוע הזה מתחילה בדיון על השמיטה, השנה השביעית שבה לא אמורים לעבד את האדמה. אפשר לעבוד שש שנים, אבל בשביעית, אתם חייבים להפסיק.
באותם ימים הגיע מזונם של רוב האנשים, שהיו איכרים, מן השדות שעיבדו; ואת שארית המזון הם מכרו לאנשים אחרים. בעיקרו של דבר, אם הם לא עיבדו את שדותיהם, הם לא אכלו. אבל הבורא אומר להם, למרות שזוהי הדרך שבה אתם מוצאים את פרנסתכם, אינכם יכולים לעבוד בשנה השביעית. זאת יכולה להיות עבורם בעיה קשה, מכיוון שאם אינכם עובדים בשנה השביעית, בודאי לא יהיה לכם מזון בשנה השמינית, ואז האוכל לא יגיע עד השנה התשיעית, מכיוון שתצטרכו לעבוד במשך כל השנה השמינית…אבל הבורא אומר להם לא לדאוג, מפני שבאורח נס, יהיה להם מה לאכול. אם נייחס זאת לימינו, זה יהיה כאילו הבורא בא אליכם ואומר, בכל עסק בו אתם עובדים, כל מה שאתם עושים, הפסיקו לעבוד למשך שלוש שנים… אבל באורח נס עדיין תהיה לכם פרנסה… מי יהיה מסוגל לעשות זאת?
רב אשלג מדבר על מושג הקרוי "אמונה למעלה מן הדעת", ודאות מעבר להיגיון. כאשר רוב האנשים חושבים על ודאות, יש לכך בסיס כלשהוא במציאות; אבל "אמונה למעלה מן הדעת", ודאות מעבר להיגיון, היא כאשר כל הסימנים הפיזיים אומרים לכם משהו אחד, ואתם דוחפים את הודאות שלכם אל הצד המנוגד. יש ודאות בגבולות ההיגיון, למשל, כאשר אני עושה עסקה מסוימת והיא נראית הגיונית. היא בודאי תצליח, אבל בכל מקרה, אני מתכוון להכניס בה ודאות כדי לוודא שהיא באמת תצליח… אבל זו לא ודאות מעבר להיגיון.
ודאות מעבר להיגיון היא כאשר כל המדדים הפיזיים אומרים לכם שמשהו לא יתרחש, ובכל זאת אתם מעוררים את הודאות שלכם שזה כן יתרחש. זה סוג הודאות שתהליך השמיטה היה אמור לעורר. באמצעותו, הבורא אומר לנו שאם אנו רוצים להשיג את המטרה שעבורה הנשמה שלנו הגיעה לעולם הזה ולהתעלות למקום בו אנו צריכים להיות, עלינו לעשות באופן עקבי ומתמיד פעולות שדוחפות אותנו לוודאות מעבר להיגיון.
כל המטרה של השמיטה, כל הסוד של הלימוד הזה, אינם האדמה או עבודת האדמה. באופן פיזי, אין כסף או אוכל שנכנסים – העסק סגור, האדמה אינה מעובדת, ולכן באופן הגיוני אנו חושבים ששום דבר לא יצא מזה ואנו נגווע ברעב. שמיטה, לכן, עוסקת בפרט, בנו, לדחוף את עצמנו אל הודאות הזו שמעבר להיגיון, לדחוף את עצמנו, במקרה הזה, להיות מסוגלים לשמור על ודאות מוחלטת מעבר להיגיון שיהיה לנו קיום, תהיה לנו פרנסה.
כל אחד מאתנו שכבר לומד במרכז לקבלה יודע על ודאות. אנו יודעים את חשיבותה של הודאות; אם אתם רוצים למשוך את אור הבורא, עליכם לעורר ודאות. אנו רואים זאת כאחד מהכלים הרוחניים שבהם אנו משתמשים בעבודה הרוחנית שלנו. אנו עושים פעולות של נתינה, אנו מתחברים אל הזוהר, אנו מתפללים, אנו מתחברים אל השבת, ויש לנו ודאות. ודאות היא אחד מהכלים שבהם אנו משתמשים כדי להתחבר לאור הבורא – אבל זו טעות גדולה מאוד.
הרב אשלג מלמד – וזוהי ההבנה הבסיסית שיש לקוות שתעבור אלינו השבת הזו – שהמטרה היחידה של כל מה שאנו עושים, המטרה היחידה שעבורה באנו לעולם הזה, המטרה היחידה של העבודה הרוחנית שלנו, היא דבר אחד: להגדיל את הודאות שלנו שמעבר להיגיון. זה הכל.
הוא משתמש במשל נפלא שאומר שהדבר דומה לכך שאנו גרים בכפר קטן המצוי כל הזמן תחת התקפה. ואנו יכולים לראות את ארמון המלך, אור הבורא, מהמקום בו אנו נמצאים. אבל בין המקום שבו אנו נמצאים ובין ארמון המלך נמצא אוקיינוס עצום וסוער עם גלים גבוהים מאוד. יש אנשים שמנסים לעבור את האוקיינוס כדי לראות את ארמון המלך, אבל כולם טובעים. אבל יש רק גשר אחד קטן שמוביל מהכפר בו אנו חיים אל ארמון המלך; מעולם הרצון לקבל לעצמו בלבד אל עולם אור הבורא. והגשר הזה, אומר רב אשלג, הגשר היחיד שיכול להעביר אתכם, הוא "אמונה למעלה מן הדעת", ודאות מעבר להיגיון.
אין שום דרך אחרת לעבור. אדם יכול להיות הצדיק הגדול ביותר בעולם, הוא יכול לעשות מעשים של נתינה כל היום וכל הלילה, הוא יכול להתחבר אל הזוהר כל היום וכל הלילה, אבל אם אין לו ודאות, או יש לו רק רמה מסוימת של ודאות, הוא לעולם לא יחצה את האוקיינוס הזה. אנו יודעים שזה אוקיינוס קשה, אבל אנו חושבים שאם נעשה מספיק פעולות של חיבור, מספיק פעולות של נתינה, נתפלל מספיק, נקרא מספיק בזוהר, אז הספינה הזו תעביר אותנו את הים. אבל זה לעולם לא יהיה!
ועכשיו אנו מבינים שזוהי משמעות החיים. שישנם זמנים שבהם ההיגיון אומר משהו אחד, אבל אתם אומרים, לא – אני דוחף את המודעות שלי עכשיו לעבר הודאות שמעבר להיגיון. מדוע? מפני שזוהי הסיבה היחידה לכך שאני נמצאת בעולם הזה. אני יכולה להיות האדם הרוחני ביותר בעולם, אבל אם המודעות שלי שמעבר להיגיון אינה גדלה, איני הולכת על הגשר שמחבר לאור הבורא.
כל מה שאנו עושים, כל העבודה הרוחנית, כל הלימוד הרוחני, כל פעולות הנתינה, כל התקשורות שאנו עושים, הם עבור מטרה אחת – לתת לנו את הכוח להיות מסוגלים לדחוף את עצמנו לוודאות שמעבר להיגיון. יש רק גשר קטן אחד שיכול להביא אותנו מהמקום בו אנו נמצאים אל ארמון המלך, והוא הודאות שמעבר להיגיון. ולכן זה צריך להיות המוקד היחיד והמוחלט של העבודה הרוחנית שלנו.
זו הזדמנות מלהיבה במיוחד שקיימת עבורנו השבת הזו. כל מה שאנו עושים, כל העבודה הרוחנית שלנו, היא להביא אותנו לוודאות שמעבר להיגיון. ובעזרת השם, מי ייתן שנזכה כולנו, ברמה שבה אנו מסוגלים, לחזק את הודאות הזו ולהגדיל אותה. אבל החשוב מכל, אנו חייבים להגיע באמת לידי ההבנה שזה הכל. אנו חייבים לתפוס את ההזדמנויות האלה. יש רק גשר אחד בין הכפר הבעייתי שבו אנו חיים ובין ארמון המלך, אור הבורא – והגשר הזה הוא ודאות שמעבר להיגיון.
ברכות ואור,
מיכאל ברג