הפעולות הקדושות ביותר הן אלה שבאות מתוך הלב. גדולה או קטנה, כל תנועה של יד יש לה הכוח לרומם את כל האנושות כאשר היא נעשית באהבה.
פרשת השבוע הזה, פרשת “תַּזְרִיעַ-מְצוֹרָע”, עוסקת ברובה בחלק מההשלכות של מעשינו. הפרשה נראית כרשימה של חוקים ותקנות שנועדו לבני ישראל בהתייחס לטהרה וטומאה – ואת רובם נראה שאי אפשר ליישם כיום, מכיוון שאין לנו כהן גדול שיבדוק אותנו ויפקח עלינו, או בית מקדש שבו נוכל להיטהר. אבל הזוהר אומר לנו שאנו יכולים למצוא את הרלוונטיות של הפרשה לימינו אפילו בשמה, מכיוון ש”תַּזְרִיעַ” אפשר לפרש כ”היא מתעברת”.
התעברות היא דבר קצת מוזר בתורה. היא לא תמיד ליניארית באופייה. למשל, אנו קוראים על אהבת יעקב לרחל, אבל יעקב הֻלַּך שולל והתחתן עם אחותה, לאה. נאמר שמחשבות יעקב היו נעוצות ברחל במהלך הזיווג שלו עם לאה, ולכן ניתנה זכות הבכורה לא לילד הראשון של לאה- ראובן, אלא לילד הראשון של רחל – יוסף. מה זה אומר לנו על התעברות? זה אומר לנו משהו שאנו, כתלמידי קבלה, שמענו ללא ספק פעמים רבות: מודעות משפיעה על הכל. אם לפעולות יש תוצאות [ואנו יודעים שיש להן], התוצאות האלה אינן תוצאות רק של הפעולות שלנו, אלא של המקום שבו שוכן לבנו כאשר הפעולות האלה מתהוות.
כמובן, התורה אינה מתייחסת רק לבריאת החיים. למעשה, הקטעים הנוגעים ללידה בפרשת “תַּזְרִיעַ-מְצוֹרָע” הם מעטים באופן יחסי בהשוואה למצוות אחרות שהיא מכילה. מה שהתורה מלמדת כאן מתייחס לכל דבר שאנו יוצרים. בכל מה שאנו מעלים על דעתנו, המודעות היא הגורם הקובע את התוצאה הסופית.
זה נכון אפילו לגבי מעשים חסרי חשיבות לכאורה. אם אישה מבקשת מבעלה שיוציא את הזבל החוצה, והוא עושה כך בחוסר רצון, איזו אנרגיה נוצרת בעולם מן הפעולה הזו? בוודאי לא חיובית במיוחד. ועם זאת, מה אם הוא היה מבצע אותה פעולה ממקום של הערכה גדולה? אכן, אפילו המעשים הארציים ביותר יכולים להפוך לקדושים כאשר הם מתבצעים מתוך אהבה.
זה לימוד שחייב לספק לנו גם השראה וגם תחושת אחריות, לדעת שאנו יכולים לגלות אור בכל מעשה שאנו עושים! כאשר המודעות מאחורי המעשים שלנו היא מודעות של נתינה, טוב לב, דאגה ואכפתיות, הערכה וודאות, אנו בפירוש יכולים ליצור שדה כוח של אנרגיה חיובית סביבנו. בנוסף, אנו תורמים לחיוביות הכללית שנוצרת עבור העולם כולו. מצד שני, אם אנו מבצעים מעשה מתוך קנאה, כעס, טינה, שיפוט או שנאה, האנרגיה שאנו יוצרים ומפיצים בעולם היא בעלת אופי שלילי. בדרך זו, אנו יכולים להתחיל להבין שאין מעשים קטנים. אנו “מתעברים” כל הזמן, בכל רגע של היום. כל דבר אחראי על הכל, ותורם לכלל.
השבוע, בואו נעשה כל מה שאנו יכולים ממקום של אהבה. לכולנו יש הדברים האלה בחיים שמרגישים לנו כמו מטלות מכבידות ולא נעימות, דברים שאנו לא כל כך אוהבים לעשות. עבור חלק מאתנו זו ההליכה לעבודה, עבור אחרים זה יכול להיות להתמודד עם קרובים בתוך המשפחה או תשלומים שיש לשלם. במקום לראות כל דבר כמעמסה וכנטל, שינוי קל במודעות יאפשר לנו לראות זאת כהזדמנות להיות בוראים של אנרגיה חיובית יותר עבור עצמנו ועבור העולם כולו. במקום לחשוש מן ההליכה למקום העבודה, היו אסירי תודה על כך שיש לכם בכלל מקום עבודה. במקום לשפוט את המחותנים שלכם, היו שמחים שהם נתנו לכם בן או בת זוג ומשפחה נפלאים. במקום לדאוג בגלל החובות שיש לכם, העריכו את העובדה שניתן לכם זמן שבו תוכלו לפרוע אותם. בכל מצב, כולל באתגרים שלנו, אנו יכולים לברוא משהו חיובי עם המודעות שלנו בכך שפשוט נהיה אסירי תודה. על ידי כך שאנו מעוררים את תחושת הכרת התודה הזו אנו יכולים להגביר את אהבתנו לחיים ולכל מה שנלווה אליהם.
והחשוב מכל: תנו אהבה. תנו אותה ביד רחבה, באופן חופשי, בנדיבות ובמהירות. מכיוון שיש בתוככם יכולת אהבה בלתי מוגבלת, ויש כזה חוסר עצום באהבה בעולם כיום.
השבוע, תנו לכל מה שאתם עושים לבוא מתוך הלב. מי ייתן ויהא זה המצפן האמיתי שלנו.
מאחלת לכם שבוע מבורך
קרן