משה לא היה מהעולם הזה
מאת מיכאל ברג
לפני שהבורא קורא למשה, למרות שקיבל את המסר על המשכן והנחה את בני ישראל והאדריכלים במלאכת בניית המשכן, הדבר היחיד שעשה באופן פיזי הוא הרמת והקמת הקירות; הוא, עצמו, לא השתתף בנתינת הכסף עבור הבנייה וגם לא בבנייה עצמה.
לכן, שואלים המקובלים מדוע הוא לא נתן דבר ולא עשה דבר. והתשובה היא באמת משהו מדהים. משה חשב, והרגיש, שכל מה שבני ישראל יכולים לעשות או לתת יהיה הרבה יותר חזק מכל מה שהוא יכול לעשות או לתת. לכן, הוא ישב באוהלו ולא עשה דבר. רש"י, המקובל והמפרש הגדול, אומר שלפני שמשה דיבר או פעל, הוא תמיד חיכה לראות אם הבורא מתכוון לומר לו אם לעשות זאת או לא; הוא היה צנוע במידה שלא תאמן, עד כדי כך שמעולם לא פעל אלא אם כן נאמר לו לעשות זאת. אם כן, משה חשב שאם יוכל לעשות משהו חיובי שם, הבורא יאמר לו לעשות זאת, ובינתיים, הוא חשב שכולם יכולים לעשות זאת טוב ממנו.
ואם תחשבו על כך לרגע, זה באמת לא יאומן. כאשר אנו מדברים על הענווה של משה, עלינו להבין שהיא לא מהעולם הזה. הסיבה שמשה לא נתן כסף או עזר בבניית המשכן הייתה מפני שכאשר הוא התבונן בעצמו, והתבונן בעבודה החשובה של בניית המשכן, הוא אמר שכל אחד אחר יכול לעשות זאת טוב ממנו, ושאם הבורא רוצה שהוא יעשה זאת, הוא יאמר לו לעשות זאת.
יש קטע מפורסם בתפילה של המקובל הגדול רבי אלימלך מליז'אנסק וגם הרב אשלג מדבר על כך. שם נאמר שאדם אמור להגיע למקום שבו הוא רואה שכל אחד אחר נעלה ממנו או ממנה. וכן, זה משהו שאנו יכולים לשמוע אותו או להקשיב לו, אבל לחיות אותו זה דבר שרחוק מאתנו מאוד ואנו לא נמצאים שם. אבל זה המקום שבו היה משה. משה האמין שהכסף של כל אחת ואחד מבני ישראל טוב יותר מהכסף שלו, והעבודה שלהם טובה יותר מהעבודה שלו, ולכן ישב באוהלו ולא השתתף בבנייה.
אם כן, זה מסביר מדוע משה לא נתן דבר ולא עשה דבר. אבל השאלה ששואלים כאן המקובלים היא, מדוע לא ביקש הבורא ממשה לתת או לעזור לבניית המשכן?
כדי לענות על השאלה הזו, יש סוד של המהר"ל, המקובל הגדול מפראג, שמסביר, קודם כל, מדוע משה לא מצא אישה מבני ישראל כדי להתחתן אתה. אנו יודעים שאישה, או זווג, אמורים להיות תמיכה, נשמה שווה לגבר; הגבר חייב להינשא לאישה ברמת הנשמה שלו, והאישה חייבת להינשא לאדם מרמת הנשמה שלה. והמהר"ל, שצורת הכתיבה שלו יפה מאוד, מסביר שנשמת משה הייתה גדולה יותר מנשמות כל בני ישראל, ואם היינו אוספים את כל הנשמות שחיו בין בני ישראל – כולל אביו של משה, אמו, אחיו אהרן ואחותו מרים – והיינו משווים אותם לנשמת משה, נשמת משה הייתה גדולה הרבה יותר.
לכן, מפני שאף אחת מנשמות בני ישראל לא הייתה ברמת הנשמה שלו, ונשמתו הייתה גדולה הרבה יותר מאשר כל הנשמות של בני ישראל יחד, לא יכול היה משה למצוא אף נשמה אחת מתוך בני ישראל שתשתווה לרמתו ושאותה יוכל לשאת לאישה. משה לא יכול היה למצוא בין כל בני ישראל נשמה חזקה ונעלה כל כך כמו נשמתו שלו. לכן, היה על משה למצוא נשמה שלא מתוך בני ישראל, הוא הלך ליתרו, כהן מדין, מנהיג קבוצה של עובדי אלילים, והתחתן עם בתו, צפורה.
כאשר נישאה צפורה למשה, היא קיבלה נשמה חדשה, מפני שעזבה את עבודת האלילים, והתחילה בדרך חדשה של עבודת הבורא, ובתהליך הזה קיבלה נשמה חדשה – נשמה שיכולה לבוא ממקום שהוא מעבר לעולם הזה; והנשמה שעמדה לבוא לאשתו של משה לא יכולה הייתה להיות נשמה שכבר הייתה בעולם הזה. כאשר צפורה בחרה לעזוב את עבודת האלילים, היא זכתה לקבל נשמה חדשה שלא מהעולם הזה, נשמה שיכולה להשתוות לנשמת משה.
משה לא היה מהעולם הזה, ולכן, הוא לא נשא לאישה מישהי מהעולם הזה. זו הסיבה מדוע הבורא לא ביקש ממשה להשתתף בבניית המשכן. מטרת המשכן הייתה לאפשר לבני ישראל ולשאר העולם לקבל את אור הבורא לאחר שנפלו לפיזיות של העולם הזה, והיו בתוכו. אבל משה לא היה מהעולם הזה, לכן המשכן היה מתחתיו.
מדוע לא נקרא משה לעזור או להשתתף בבניית המשכן? מפני שנשמתו הייתה מעבר לאור של המשכן. כן, אנו מספרים על גדולתו העצומה של אור המשכן, וכיצד הוא מקור האור עבור כל העולם… אבל זה עבורנו, כחלק מהעולם הזה. נשמת משה לא הייתה חלק מהעולם הזה. המהר"ל אומר לנו: "הבינו את הדברים האלה, כי הם עצומים ונפלאים". יש לקוות, שנוכל להתחיל להבין ושיהיה לנו שמץ של מושג על המהות האמיתית של נשמת משה.