הערב זו ההילולה של משה רבנו.
המקובלים מסבירים שביום שבו צדיק עוזב את העולם הזה, האנרגיה שלו או שלה זמינה לכולם כדי להתחבר אליה ולהשתמש בה לתועלתנו. אם כן בואו נלמד קצת על מה שאנחנו יכולים לקבל מהיום הזה.
משה הבין את חיי הנצח של הנשמה האנושית – ניצוץ קדוש ונצחי ששוכן בכל אחת ואחד מאתנו .משה עצמו הבטיח שהוא תמיד יהיה שם בשביל בני ישראל, והוא אכן היה. הוא היה ברבי שמעון, מחבר ספר הזוהר, הוא היה בנשמת רבי יצחק לוריא, הארי, והוא היה ברב אשלג.
בקצרה, משה תמיד נתן מעצמו בזמנים שבאו אחריו, וגם אנו יכולים לזכות ביכולת הזו כשאנו נכנסים ליום ההילולה שלו. למרות שכולנו שונים, למרות שלכל אחד מאתנו יש הרצון לקבל שלו, בזכות ניצוץ הבורא השוכן בכל אחת ואחד מאתנו, יש לנו תמיד היכולת לחפש ולמצוא את הדברים החיוביים שאנו יכולים לעשות כדי לעזור לאחרים.
מה היה קורה אם היינו חיים במודעות מתמדת של הטוב הפנימי הזה? מה אם היינו באמת מבינים שניצוץ האור שניתן לנו לא יכול היה להינתן למישהו אחר? האם היינו יכולים אז להיות אותם בני האדם שאנו בוחרים להיות?
בדרך הרוחנית שלנו, אנו יכולים ללמוד, להבין ולקלוט במוחנו הרבה מושגים חשובים, אבל אם לא נעשה את העבודה, אז כל הלימוד הזה וכל ההבנות האלה יהיו לשווא. זה מכיוון ששום דבר אינטלקטואלי שנרכוש אינו יכול להיות לעולם חשוב יותר מאנושיות, אמפתיה וטוב לב. אם נחליט שיש מטרות גדולות יותר מאלה, אז איבדנו את דרכנו.
האם זה אומר שאנו חייבים להקדיש את כל חיינו אך ורק כדי לעזור לאחרים? התשובה היא לא. אבל זה כן אומר שכאשר מגיעה ההזדמנות לעזור למישהו, לא נהיה עייפים מדי או שקועים מדי בעצמנו מכדי לתת. זה גם אומר שכאשר אנו מתפללים, נתפלל קודם כל עבור מישהו אחר, מכיוון שאם נסתכל רק על עצמנו בלי שום קשר לאחרים, בסופו של דבר נמצא את עצמנו עם דברים בלי שום ערך אמיתי.
כשנתחבר הערב לאורו העצום של משה רבנו, מי ייתן שנתעורר כולנו להגדיל את אור הנשמות שלנו בעולם הזה ונתקרב יותר להשלמת העבודה שרק אנו באנו לעולם הזה לעשותה.