מאת: מוניקה ברג
היום הוא היום השמיני של “12 ימי חודש ניסן, מזל טלה”, שמיישר קו עם האנרגיה הקוסמית של מזל עקרב. זה יום שנועד לחיבור עם החמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים ולמצוא את הרוגע הפנימי שלנו (שאפו ונשפו כאן נשימה עמוקה!). ואחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי התחברות למה שאני אוהבת לכנות “זמן איטי“.
הפתח ל”זמן איטי” נמצא ברגע ההווה השלו והדומם השוכן מתחת לכל הבהלה, הדאגות ורכבת ההרים הרגשית בחיינו. כמו בד הקנבס מתחת לציור או הדממה מאחורי התווים בשיר, ה”זמן איטי” נמצא במרווחים שבין לבין. התחברות ל”זמן האיטי” פירושה לעזוב את הזמזום התמידי של המחשבות שלנו וכניסה אל חוסר המחשבות שמחזיק אותן יחד. המעבר אל “הזמן האיטי” הוא, במובן מסוים, מעבר אל הנצח, שמכיוון שההווה למען האמת לעולם אינו מתחיל או מסתיים. הוא פשוט קיים.
הרעיון והתחושה של הזמן כדבר שנע בצורה ליניארית הוא מבנה מעשה ידינו. ובואו נהיה כנים – דוד מים מקולקל או פקקי תנועה עשויים לגרום לנו לרצות להאיץ, לא להאט את החוויה שלנו. עם זאת, כפי שאמר הרב לעתים קרובות, “המודעות היא הכל.” לכן אנו יכולים לבחור היכן אנו רוצים להרחיב או לכווץ את החוויה שלנו. הפתגם העתיק האומר “גם זה יעבור” הוא תזכורת מצוינת לכך שכל מה שמתרחש בכל זמן נתון הוא רק הבהוב זעיר המבליח על מסך הנצח. פקק התנועה המעצבן הזה, כמו כל דבר אחר, הוא זמני. באותו אופן, אין כפתור השהיה שאנו יכולים ללחוץ עליו כדי לעצור את הזמן (בניגוד למה שחברות הקוסמטיקה אומרות לנו). אבל אנו יכולים להקדיש תשומת לב עמוקה יותר. וכאשר אנו עושים זאת במודע, אנו מתחילים לקלוט את התכונות היותר מתמשכות של הרגע.
זה לא דבר שקל לעשותו, בהתחשב במספר העצום של הסחות הדעת שאנו מתמודדים איתן. לדברי דניאל לויטין, נוירולוג מוח ומחבר הספר “המוח המאורגן“, רובנו צורכים לפחות פי חמישה יותר מידע מאשר היה לנו לפני 25 שנה. הוא מעריך שאדם ממוצע מעבד יותר מ-100,000 מילים מדי יום באמצעות ערוץ כזה או אחר. הסופר סת’ גולדנברג מלין על כך ש”היחסים שלנו עם הזמן מוכתבים על ידי התדירות הבלתי פוסקת של הדברים שנמצאים בחיי היומיום שלנו, הפורסת את הזמן שלנו לחלקים מתכלים ההולכים ונעשים קטנים יותר ויותר”. הוא מציין שאפילו השפה שלנו מראה עד כמה מערכת היחסים הזו הפכה קטועה ושבורה. מונחים כמו “ניהול זמן” או “מיצוי אופטימלי של זמן” ממחישים כיצד משהו מופשט כמו לחיות את חיינו הפך לתוצר ממוסחר. מבחינתו, אין אנו מנהלים כבר את הזמן שלנו; אלא הזמן שלנו מנהל אותנו!
הנה לפניכם שלוש שיטות שתעזורנה לכם להחזיר לעצמכם את הזמן, ואפילו להאט אותו מעט (או הרבה):
השקיטו את עצמכם, והתחברו אל הרגע הנוכחי. בסרט התיעודי
“סנטימטר מרובע אחד של שקט“ יצא גורדון המפטון למסע חיפוש אחר מקום בארה”ב שנשאר בלתי נגוע בצלילים מעשה ידי אדם. (יש לציין שהמקום הקרוב ביותר שמצא היה עמוק בתוך הפארק הלאומי האולימפי.) ועם זאת אנו יכולים ליצור גרסה משלנו לשקט. להתנתק… לכבות… למדוט. לצאת לטיול בטבע, או לתרגל תנועות מודעות. יותר מכל, הקדישו זמן להיכנס פנימה בכל יום – אפילו לכמה דקות – והקשיבו לחוכמה שבפנים.
- התענגו על ה“רגיל“. שאפו ונשפו נשימות עמוקות. שתו בהנאה את הקפה שלכם. התבוננו בעיניו של מישהו ושמעו באמת ובתמים כל מילה שלו. נראה שהזמן מאט כאשר אנו עוצרים כדי להריח, לטעום, להרגיש ולגעת בצורה עמוקה ומכוונת יותר. כאשר נשאלה האמנית ג’ורג’יה אוקיף מה גרם לה השראה לצייר פרח פשוט – ציור שנמכר ב-44.4 מיליון דולר – היא אמרה, “אף אחד לא רואה פרח… אין לנו זמן – וכדי לראות דרוש להשקיע זמן .”
● שחררו את מוחכם! כאשר אנו מאפשרים למוח שלנו לשוטט, אנו יוצרים מרחב, שלעתים קרובות מזמין את הרעיונות היצירתיים ואפילו פורצי הדרך ביותר שלנו, שאם לא נעשה כך הם עלולים לקחת שעות (או שבועות או אפילו שנים). איינשטיין דיבר על כך שחלומות (וחלומות בהקיץ) גרמו לעתים קרובות לפריצות הדרך הגדולות ביותר שלו. למעשה, תורת היחסות שלו הגיעה אליו כאשר הביט ארוכות בשמי הלילה. כאשר שחרר ו”התכוונן”, הוא חווה הבזק פתאומי ששילב את כל המורכבות של המחקר שלו לרעיון אחד ברור.
הלימוד? על ידי שינוי מערכת היחסים שלנו עם הזמן, מי יודע איזה קסם עשוי לבוא?
היום, שימו לב לדרכים שבהן אתם קולטים את הזמן ויוצרים עמו יחסי גומלין. לדוגמה, באיזו תדירות אמרתם למישהו עד כמה אתם “עסוקים”? וכמה פעמים אמר לכם מישהו אחר דבר דומה?
האמת היא שכולנו עסוקים – אבל אנו יכולים לבחור במודע את כיוון העיסוק שלנו. כאשר אנו מרגישים נסחפים על ידי המערבולת סביבנו (עקרב הוא, אחרי הכל, מזל מים), אנו נתונים לגמרי לחסדי רוחות החיים. אבל מתחת לגל המעורער ביותר מסתתרת ושוכנת השלווה העצומה שמתחתיו.
זה המקום שבו שוכן הזמן האיטי. אם כן, אנו יכולים לבחור בכאוס, או שאנו יכולים לבחור בשלווה. אנו יכולים לאפשר לגלים שעל פני השטח לקבוע את המהירות והמסלול של ימינו, או שאנו יכולים לפנות זמן כדי להיות שרויים בהווה ובכל האפשרויות שהוא מציע. אולי לא נוכל להחזיק בשום חוויה לנצח, אבל נוכל להתחבר אליה באופן עמוק כל כך, עד שנחוש ונחווה את הנצח שבתוכה.
ומשם, דומה שיש לנו כל הזמן שבעולם.