מאת מיכאל ברג
בסוף פרשת “שְׁמוֹת”, יש רגע מאוד ייחודי שבו נראה שמשה מתלונן ושואל: “לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה”? [פרק ה’ פסוק כ”ב]. ואז, הפרשה הבאה, “וָאֵרָא”, מתחילה בכך שהבורא אומר למשה שהדברים עומדים להתנהל כשורה. הבורא שולח את משה אל בני ישראל כדי לעורר אותם להבנה שהגאולה, קץ סבלם, עומדת לבוא. אבל כתוב שבני ישראל לא הקשיבו למשה. אז השאלה היא ניסה משה לעשות? מה הוא ניסה לעורר בתוך בני ישראל?
כדי להבין זאת, יש סיפור מפורסם שרובנו שמענו על רצח רב עקיבא, המקובל והמורה הגדול. כתוב בתלמוד שכאשר הרומאים ממש קילפו ממנו את העור במסרקי מתכת, ובעודו הולך לקראת מוות נורא, אמר רבי עקיבא את “שמע ישראל“, התפילה המחברת יחידים אל אור הבורא. תלמידיו שהיו אתו, וצפו בסצנה הנוראה הזו, שאלו אותו, “איך זה יכול לקרות לך?” ורבי עקיבא ענה: “כל חיי התעניינתי בפסוק שאומר שהאדם שהגיע לרמה הגבוהה ביותר של חיבור רוחני לאור הבורא מוכן לוותר על עצמו, אפילו על גופו, לחלוטין. וביקשתי לקבל את הרגע הזה שבו אוכל לוותר על עצמי כדי להתחבר אל אור הבורא. עכשיו, כשיש לי ההזדמנות הזו, והגוף שלי נלקח ממני, איך אני יכול שלא לנצל את ההזדמנות הזו ולא להיות מחובר ברגע הזה להיות לאור הבורא?”
“אור הבורא נמצא כאן אתנו, ואנו מחוברים לאור הבורא”.
למדנו בעבר את הלימוד המאוד חשוב ששום דבר שלילי לא יכול להתרחש בחייו של אדם המחובר במודעות שלו, כל הזמן, לאור הבורא. למשל, כשהגיע זמנו של דוד המלך לעזוב את העולם הזה, מלאך המוות רצה ללכת לקחת אותו, אבל לא הצליח, מכיוון שדוד המלך היה מחובר באופן תמידי במודעות שלו לאור הבורא. לכן נאמר שמלאך המוות יצר מצב שבו דוד המלך ימעד וייפול, ובכך גרם למודעות של דוד המלך, באותו רגע, להיפרד מאור הבורא, ואז יכול היה מלאך המוות לקחת את נשמתו.
המטרה העליונה והמוחלטת של כל עבודתנו הרוחנית היא להגיע למצב שבו אנו מחוברים באופן תמידי לאור הבורא. מה שמחבר את המודעות שלנו לאור הבורא הוא משהו פשוט מאוד; זו המודעות, המחשבה, שאור הבורא נמצא כאן אתנו, ושאנחנו מחוברים לאור הבורא. אנחנו יכולים לשתות, לאכול, לעבוד, ללמוד או להתפלל, אבל עם המודעות הזו : אור הבורא נמצא כאן, ואני מחובר/ת לאור הבורא. שום שליליות אינה יכולה לגעת באדם שמסוגל להשיג את המודעות הזו לחלוטין. זה גם אומר שככל שהמודעות של האדם במצב הזה יותר גדולה, כך פחות חושך ושליליות יכולים להיכנס אל חייו.
וזה מחזיר אותנו אל רבי עקיבא, שהשיג את רמת החיבור המודע המושלם לאור הבורא, ולכן שום דבר שלילי לא יכול היה להתרחש בחייו. שום דבר שלילי לא יכול להתרחש בחייו של אדם שנמצא במצב בו חי רבי עקיבא, המצב שאליו אנו חייבים לשאוף, המצב בו נמצא האדם במודעות מתמדת של חיבור לאור הבורא.
אם כן עכשיו אנו מבינים מה שאלו התלמידים את רבי עקיבא. מכיוון שהתלמידים ידעו שרבי עקיבא נמצא ברמה של חיבור מתמיד ומודע לאור הבורא, ושום נזק לא יכול להתרחש בחייו של מי שנמצא ברמה הזו, לכן הם שאלו אותו איך מישהו יכול בכלל להזיק לו ואיך יכול להיות שהוא חווה את המוות כמו שאר האנשים.
ענה להם רבי עקיבא, “נכון הוא מה שלימדתי אתכם ומה שאתם יודעים, ששום נזק לא יכול להתרחש בחייו של אדם שהמודעות שלו מחוברת כל הזמן לאור לבורא. אבל זה רק אם הוא לא רוצה שזה יתרחש. אם זה משהו שהוא לא רוצה שיתרחש בחייו, הוא יהיה מוגן. ההגנה הזו שמגיעה אל אדם שהמודעות שלו מחוברת כל הזמן לאור הבורא מגינה עליו רק ממה שאינו רוצה שיתרחש. מה שאינכם מבינים”, המשיך, “זה שאני רוצה את ההזדמנות הזו, לחוות מוות פיזי, ואפילו באותו הרגע, לשמור על המודעות שלי, על החיבור שלי, ועל הוויתור שלי על עצמי עבור אור הבורא. לכן זה לא מצב שבו התרחש בחיי משהו שלילי. כן, כמובן שאני ברמה שבה שום דבר שלילי לא יכול להתרחש בחיי, אבל ההגנה הזו קיימת רק עבור דברים שאיני רוצה בהם. במקרה הזה, אני רוצה את המצב, ולכן הוא מתרחש. הבורא ממלא את משאלתי. במשך כל חיי, חיכיתי להזדמנות להיות במצב של כאב עצום ועדיין ברצון לוותר על גופי כדי לשמור על החיבור שלי לאור הבורא”.
אם כן, מהי ההבנה החשובה ביותר כאן? שאדם שהמודעות שלו מחוברת כל הזמן לאור הבורא לעולם אינו מפחד משום דבר, ושום שליליות אינה יכולה להתקרב אליו לעולם. המטרה המוחלטת והסופית של העבודה הרוחנית שלנו היא להגיע למצב שבו אנו מחוברים אל אור הבורא באופן מתמיד כל כך עד שאנו מקבלים את ההגנה המוחלטת שמגיעה מן החיבור הזה.
“אנו יכולים לסיים את הכאב והסבל הזה כבר עכשיו.”
עכשיו, עם ההבנה הזו, אנו יכולים לחזור אל תחילתה של פרשת “וָאֵרָא” כדי ללמוד מה משה מנסה לעשות כאשר הוא הולך אל בני ישראל; הוא מנסה ללמד אותם את הלימוד הזה. הם היו שרויים מאות שנים בכאב, בסבל ובמוות, אבל יש דרך לצאת מזה, הוא אומר להם. על ידי כך שישנו את המודעות שלהם למודעות של חיבור מתמיד לאור הבורא, פרעה לעולם לא יוכל להזיק להם יותר. הם יכולים לסיים את הכאב והסבל ממש באותו הרגע.
וגם אנחנו יכולים להחליט כבר עכשיו, כמו שאמר משה לבני ישראל, לשנות את המודעות שלנו ולעבוד על שמירת קשר מתמיד לאור הבורא; כשנעשה כך, משמעות הדבר תהיה שכל כאב, סבל ומוות יהיו חייבים להסתיים. מכיוון שכפי שלמדנו, שום נזק לא יכול להתרחש בחייו של אדם שהמודעות שלו מחוברת באופן תמידי אל אור הבורא. זה המסר שמשה מלמד אותנו בפרשת “וָאֵרָא”: אנו יכולים לסיים את הכאב והסבל הזה ממש כבר עכשיו.