מאת מיכאל ברג
פרשת “שְׁמוֹת” מספרת לנו את הסיפור המפורסם על לידת משה, כיצד נלקח לבית פרעה, וכיצד נבחר בסופו של דבר להוציא את בני ישראל מהגלות. הפרשה הזו, לכן, מלמדת אותנו על מנהיגות, ומגלה כלי חשוב מאוד שבו השתמש משה כדי להיות האחד שינהיג את בני ישראל ויוציא אותם ממצרים, והאחד שנוכל ללמוד ממנו.
“משה מלמד אותנו כאן אחד מן הלימודים הרוחניים החשובים ביותר.”
בחיים, כולנו מנהיגים ברמות שונות ובתחומים שונים של מנהיגות, וזה אומר שלכל אחת ואחד מאתנו יש יכולת ללמד אחרים או לעזור לכמות שונה של אנשים. כשאנו מבינים זאת, אנו גם מבינים עד כמה חשוב לנו לפתח את יכולות המנהיגות שלנו. ודרך רבת עוצמה לעשות זאת היא ללמוד ממשה, אחד מן המנהיגים הגדולים ביותר.
אם כן, פרשת “שְׁמוֹת” אומרת: “וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” [שמות, פרק ב’, פסוק יא’]. המדרש מסביר שמשה לא ראה במקרה את בני עמו סובלים, אלא שהוא יצא במיוחד כדי לראות את סבלם ומיקד את עיניו ולבו בכאבם. המדרש אומר לנו כאן שמשה ידע על הקשיים והמצוקה המתמידים של בני עמו, והוא גם הרגיש את כאבם. אבל אם כך היה הדבר, מדוע הוא הרגיש צורך לצאת ולראות מה מתרחש, ולמקד את עיניו ולבו בכאבם?
“לא מספיק רק לדעת על הכאב שקיים בעולם.”
משה מלמד אותנו כאן אחד מהשיעורים הרוחניים החשובים ביותר. אלה מאתנו שמעורבים בעבודה רוחנית יודעים שחלק גדול מהצמיחה שלנו תלוי בכמות שבה אנו דוחפים את עצמנו לעזור לאחרים, גם רוחנית וגם פיזית. ועם זאת המציאות היא שרובנו נופלים מאוד בתחום זה. אנו מודעים לכך שיש כאב וסבל ברחבי העולם, ואנו יודעים שבאמצעות גילוי יותר אור של הבורא ברחבי העולם, באמצעות עבודה רוחנית, נוכל לסלק חלק מהחושך שגרם לכך. אבל, עם כל ההבנה הזו, אנו עדיין לא דוחפים את עצמנו מספיק כדי לעשות כל מה שאנו יכולים לחסל חלק מהכאב והסבל שיש בעולם.
משה מראה לנו בפרשה הזו שלא מספיק רק לדעת על הכאב שיש בעולם; אנו חייבים למקד באמת את עינינו ואת לבנו בכך. הרצון שלנו לקבל עבור עצמנו בלבד, שלא מאפשר לנו להזיז אצבע אם זה לא למען עצמנו, חזק עד כדי כך שאפילו המודעות שלנו לכאב של אחרים לא תעזור לנו לשבור את טבענו ולצאת לעזור לאחרים באופן מוחלט. ולכן אנו חייבים להזכיר לעצמנו באופן מתמיד למקד את עינינו ואת לבנו בכאב; כשנעשה כך, נוכל לשבור את האגו שלנו ולדחוף את עצמנו לעזור לאחרים. זה לימוד חשוב מאוד.
הדרך שבה נוכל להשיג תחושת כאב אמיתית של אחרים, שתדחוף אותנו לצאת מתוך אזורי הנוחות שלנו ולתת באמת, היא ללכת באמת בעקבות הדוגמא של משה. ובשבת “שְׁמוֹת” אנו יכולים לבקש – ולקבל – את עזרתו במיקוד עינינו ולבנו בכאב ובסבל של העולם.