מאת מיכאל ברג
בפרשת “תּוֹלְדוֹת” נאמר שיצחק, בנו של אברהם, חפר בארות עבור המים; בתחילה, באותם המקומות שבהם אביו חפר אותם, ואשר תושבי המקום כיסו אותם, ואז, בשני מקומות חדשים. אנשי המקום, רועי גרר, נלחמו עם יצחק בגלל שתי הבארות הללו, וטענו לבעלותם על המים שבהן. בסופו של דבר, חפר יצחק באר שלישית, עליה לא היה כל ויכוח. והמקובלים מסבירים שהסוד הטמון בסיפור חפירת הבארות הוא למעשה סוד יכולת האדם לפתח רוחניות.
“האור תמיד נוכח בשלמותו ובמלואו”
בלב לימוד הקבלה, והלימוד של הארי ורב אשלג, יש מושג פשוט מאוד: האור תמיד נוכח בצורתו השלמה ביותר. הגבולות היחידים הם האם יש או אין כלי עבור האור הזה, ואם יש, גודל הכלי – וככל שהכלי גדול יותר, גדול יותר האור שמקבל האדם. איך אנו יוצרים כלי? על ידי חווית חוסר. ברגע בו נבין זאת, נוכל להבין את חשיבות המציאה התמידית של החוסר בתוך עצמנו. למעשה, אפילו אדם שעושה את כל הדברים הנכונים מבחינה רוחנית אבל אינו מרגיש חוסר כמעט תמידי הוא אדם מוגבל מאוד מבחינת כמות האור שהוא יכול למשוך… מכיוון שאם אין כלי, אין מקום לאור להתגלות.
לכן, אחד החלקים החשובים ביותר של עבודתנו הרוחנית חייב להיות חיפוש, או חפירה, של חוסר; וזה מה שעשה יצחק. אין הכוונה לכך שהוא הלך כל יום וחפר באר פיזית. אלא, הוא ישב בבוקר וחיפש בתוך עצמו לראות מה, מבחינה רוחנית, חסר לו ואיפה ועבור מה הוא זקוק לאור באופן נואש.
הקבלה מלמדת שיש חמישה רבדים לנשמה – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אדם שמרגיש קצת חוסר יבנה מבנה רוחני שיאפשר לו לקבל ברכות רק ברמה הנמוכה ביותר, נפש. אדם שחופר עמוק יותר ומקדיש זמן להבין את התחומים שבהם הוא חסר והיכן הוא חייב באופן נואש לקבל את עזרת אור הבורא יקבל ברכות מהרמה הגבוהה יותר, וכך הלאה. ככל שהחפירה עמוקה יותר, עמוק יותר החוסר, גבוה יותר המבנה, והאדם יקבל יותר אור וברכות.
לא מדובר כאן על יום אחד של עבודה בחייו של יצחק. זו הייתה עבודה תמידית. הוא התחיל את יומו בכך שאמר: “אני חייב לגלות מה חסר בי.” כמובן, קל יותר למצוא מה חסר לנו באופן פיזי, וגם זה חשוב, מכיוון שאם אנו לא חופרים באר פיזית, לא נקבל אור למלא אותה. אבל אם אדם אינו חופר גם באר רוחנית, אם אינו מתבונן פנימה אל תוך עצמו ואומר: “אלה הם התחומים בתוכי שבהם אני זקוק באופן נואש לאור הבורא”, אז, שוב, הוא יכול לעשות את כל העבודה הרוחנית, אבל אין כל בסיס, או כלי, שאליו הברכות יכולות להיכנס.
“אנו חייבים לחפור כדי למצוא את החוסר”.
ולכן, כאשר נאמר שיצחק התחיל לחפור, פירוש הדבר הוא שהדבר הראשון שהוא עשה כל יום היה לשאול איפה בחייו ובעבודתו הרוחנית הוא זקוק לאור באופן נואש. האם כל אחת ואחד מאתנו יכולים לומר בכנות שיש משהו שאנו מרגישים שבו אנו זקוקים לעזרת הבורא באופן נואש? אם התשובה היא לא, עלינו להבין שכל האור שנוכל אי פעם לקבל כל יום יהיה מוגבל. אנו מתעוררים בבוקר, מרגישים יחסית טוב, וממשיכים ועושים את עבודתנו הרוחנית, חושבים שבעשותנו כך אנו עומדים לקבל ברכות ואור. אבל בלי עומק של יסוד, של בסיס, זה בלתי אפשרי. ברור, אם אנו מרגישים קצת חוסר, אנו יכולים למשוך קצת אור אותו יום, אבל זה מוגבל. לכן, מה שפרשת “תּוֹלְדוֹת” אומרת לנו הוא שסוד חפירת הבארות מתחיל בכך; זה חייב בפירוש להיות הבסיס של עבודתנו הרוחנית, כל יום. אנו חייבים לחפור ולחפש את החוסר.
נאמר שיצחק נכנס למריבות וויכוחים עם הרועים של “גְּרָר”. המילה “גְּרָר” פירושה “להיגרר”. מה פירוש הדבר? אנו משווים את עצמנו, או “נגררים”, אחרי כל האחרים. הרועים של גרר קיבלו את קיומם בהתאם לכל האחרים; על בסיס המקום שבו היו כל האחרים. “אני טוב מהרבה אנשים אחרים שאני מכיר, ולכן אני בסדר גמור.” אם כן, כאשר נאמר שהרועים של “גְּרָר” באו להילחם עם יצחק כאשר הוא חפר את בארותיו, מדובר כאן על הכוח שאומר לו, “בהשוואה לכל אחד אחר, אתה בסדר גמור. אל תדאג כל כך, פשוט עשה את עבודתך הרוחנית.” וכך מנסה הכוח הזה לשכנע אותו שאינו צריך לחפור עמוק יותר. זוהי המלחמה בין יצחק ורועי “גְּרָר”, ובין המודעות האמיתית שלנו, שיודעת כמה נואשות אנו חייבים לחפור כדי למצוא חוסר כדי שנוכל ליצור כלי שלתוכו יכנס אור הבורא, ובין המודעות של “גְּרָר”, הנגררת למקום שבו כולם נמצאים, למקום שאין בו הרבה תחושה של חוסר. זה הסוד מאחורי הריב בין יצחק ואנשי “גְּרָר”.
וזה, כפי שאמרנו, חייב להיות מובן כבסיס לעבודה הרוחנית שלנו. עומק החפירה שאנו חופרים – וחפירה פירושה הבנה, להגיע לידי הבנה עד כמה עמוק וחזק אנו צריכים את אור הבורא, כמה נואש הוא הצורך שלנו בשינוי בתחום זה או אחר – זה חייב להיות היסוד, הבסיס, מכיוון שעל הבסיס הזה מושתתים כל היום שלנו, כל השבוע שלנו, כל החיים שלנו. אנו חייבים לבנות את חמשת הרמות הללו, את המבנה הרוחני. ולכן, השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו כל בוקר היא: האם אני מכין/נה היום את הכלי שלי לקבל, האם אני חופר/ת כדי לגלות את החוסר? מכיוון שכאשר אנו מתעוררים בבוקר ומבינים עד כמה נואש הוא הצורך שלנו לקבל את עזרת הבורא, רק אז אנו בונים באותו יום את הכלי שאליו נוכל למשוך אור וברכות בלתי מוגבלים.