מאת קרן ברג
אנחנו נמצאים כרגע בחלון הקוסמי המכונה סוכות, ובתקופה המסוימת הזו של השנה, חשוב לכולנו יותר מכל זמן אחר לנסות לצאת קצת מעצמנו. עכשיו זה הזמן להעניק לאחרים קצת חסד; הזמן ללמוד כיצד לנשום במקום לצרוח; הזמן להעניק לאחרים את מתנת הספק, ובמקום לשפוט, אולי לומר, “את/ה יודע/ת, אולי…”
באמצעות הסוכה, אנו נשטפים בחסד וברחמים האלה, וישנה עמנו עכשיו אנרגיה שיכולה להביא אותנו אל המקום בו נוכל להיות כוח של רחמים וחסד עבור אחרים. אני רוצה לספר לכם סיפור קטן כדי להבהיר את הנקודה הזו.
“הדברים שאנו יכולים לעשות, אבל עסוקים מכדי לעשות, הרבה יותר חשובים מהדברים שאנחנו יכולים ללמוד.”
פעם היה חכם גדול שבילה את רוב זמנו בלימוד ומדיטציה. הוא היה איש רוח בעל עוצמה רבה, ובסופו של דבר האנשים בעיירה התחילו לשמוע עליו ולבוא אליו כדי לשאול אותו שאלות, לקבל ברכות ולהיות קרובים אליו.
וכך הגיעו שלושה אנשים, אחר כך 10, ואז 30, 50, 100 אנשים. תוך זמן קצר הם הגיעו לפתחו של החכם בהמוניהם. בסופו של דבר, הוא הוצף כל כך במבקרים ובדרישותיהם עד שנעשה מתוסכל לחלוטין.
הוא אמר, “הבורא, אין לי כלל זמן בשבילי. אין לי יותר זמן בכלל. איני יכול ללמוד יותר. איני יכול לתקשר אתך כמו פעם. בבקשה תן לי קצת אפשרות לנשום.”
כשצדיק מבקש, השמים נפתחים והוא נענה. לאט אבל בטוח, החלו ההמונים להתמעט, לא היו יותר תורים, לא עוד אנשים שואלים ומבקשים. החכם הרגיש נפלא כי חזר עכשיו אל המקום בו היה קודם. סוף סוף היה לו שוב זמן ללמוד את כל הדברים שהוא צריך לדעת כדי להיות אחד עם הבורא.
ואז הגיע חג הסוכות.
בעיירה היה מנהג שכאשר אנשים באים לבקר בסוכות ואין להם מקום לינה, הם היו עומדים ליד הקיר האחורי של בית הכנסת, וכשהאנשים יצאו מהתפילה, היו מבקשים מהמבקרים הללו להצטרף אליהם לארוחת הערב כביטוי של טוב לב. כל אחד מאנשי העיירה היה לוקח אדם אחד או שניים הביתה כדי שיצטרפו אליו לארוחה החגיגית.
נרגש מהסיכוי לתת במהלך התקופה העוצמתית זו, הצדיק היפה והטהור הזה הלך אל החלק האחורי של החדר. אבל לאכזבתו הרבה, אף אחד לא הלך אתו הביתה. כולם אמרו, “תודה רבה”, אבל קיבלו הזמנות ללכת למקומות אחרים.
שבור ועצוב הלך החכם לבדו אל ביתו ואל סוכתו שלו.
יש טקס שאנו עורכים בכל לילה במהלך חג הסוכות בשם “אושפיזין” (בארמית “אורח”), בו אנו מבקשים שאחד מהאבות יצטרף אלינו לסוכה שלנו.
בלילה הראשון אנו מזמינים את אברהם, המרכבה לספירת החסד (רחמים). כשקרא החכם לאברהם אורחו העליון, הוא הבחין וחש באנרגיה של אברהם, אך אברהם אבינו נשאר מחוץ לסוכה ולא נכנס.
כשהוא מבולבל ונבוך ניגש החכם אל הדלת ואמר לאברהם: “מה עשיתי שאתה מסרב להיכנס לביתי?”
ואברהם אבינו ענה: “לא עשית שום דבר. אני פשוט לא יכול להיכנס למקום ריק מחסדים”.
החכם הבין מיד. הוא אמר, “אני מצטער. אני מבין עכשיו שהאנרגיה של כל הלימוד והמדיטציה שלי אינה משתווה לזו של אותה נשמה קטנה אחת שאולי יכולתי לעזור לה בכך שאאפשר לדלת שלי להיות פתוחה.”
מכאן ואילך השתנה החכם והפך לאדם אחר.
הדברים שאנו יכולים לעשות, אבל לפעמים עסוקים מכדי לעשות, הם הרבה יותר חשובים מן הדברים שאנו חושבים שאנחנו יכולים ללמוד.