מאת מוניקה ברג
כשיום כדור הארץ בפתח, חשבתי הרבה על מהותו של הטבע. רעיון הטבע וכל הדברים הטבעיים חדר לכל פינה בחיינו – מפסיכולוגיה (זה “בטבע שלה”) והאוכל שאנו אוכלים (ה”טעמים הטבעיים” האלה הם הטובים ביותר, נכון?) ועד לאיכות האמיתית שאנו מתארים ב”מצב הטבעי של הדברים”. הטבע הפך לשם נרדף במקצת להיבט של אותנטיות, וזה לא פלא.
הקבלה מלמדת שהבורא הוא הכל, והכל הוא הבורא. אין “אנחנו” ו“הם” כשזה מגיע לעולם הטבע. יש רק “אנחנו.”
ואני מרגישה את זה בעצמי כשאני רחוקה מהעיר, או כשאני מסוגלת להסתכל מעל ומעבר לתנועה ולמבנים מעשה ידי אדם מספיק כדי להתכוונן לעושר החיים שמעבר. אני מרגישה פחות “אני” ויותר “אנחנו” כשאני מבחינה בעננים, ברוח, בקולות הציפורים, בשינוי הצבעים. כשאני מביאה את גופי ורוחי למצב אופטימלי , כשאני מכבדת אותם ומשתמש בהם בדרכים שמזינות אותם, אני מרגישה שהטבע ואני עובדים יד ביד! ואני מוצפת בהכרת תודה.
בכל רגע, אנו נוגעים בכדור הארץ, והוא נוגע בנו בחזרה בדרכים שאנו כמעט לא שמים לב אליהן. הנשימה שזה עתה נשמת אינה רק אוויר שנמצא “שם בחוץ”; הוא עובר דרך הריאות שלך ומעביר חמצן כדי לתמוך כמעט בכל פונקציה. ולא מדובר כאן רק על האדמה, אלא זוהי נקודת החיבור שבה הבתים שלנו בנויים, הערים שלנו מעוצבות והחיים שלנו נטועים, הן מילולית והן מטפורית. כל פיסת מזון שלנו תלויה בקרקע שמתחתינו… זה הבסיס שעליו בנויים כל שאר החלומות!
אני חשה זאת גם כשאני רצה במעלה גבעה, חוצה שביל הררי, שוחה באמצע יער גשם או מטיילת בגרנד קניון. אני זוכרת שטבלתי את רגלי בתוך המים הקפואים של נהר הקולורדו לפני כמה שנים. אותם מים זרמו בכל שאר הנהרות, הנחלים והאוקיינוסים בעולם. הם התאדו אל תוך העננים וירדו שוב כגשם. אותם מים עדיין מצטברים בשלוליות וזורמים בברזים. הם ממשיכים לקיים אותנו, בדיוק כפי שהם מקיימים את כל החיים האחרים על הפלנטה. כפי שכתב הפרופסור לאקולוגיה ג’ון ווצ’יץ’, “בני האדם והטבע הם ביסודם אותו דבר“.
האמת הזו הוכחה מדעית עד לרמת ה DNA- שלנו. למעשה, הDNA– של כל אדם משותף לכל יצור חי אחר על הפלנטה! על פי הסטטיסטיקה העדכנית ב Sciencing- , כל אחת ואחד מאיתנו חולקים כמות עצומה של 99.9% של ה DNA –עם כל אדם אחר על פני כדור הארץ. אם כן, כאשר אנחנו מדברים על “המשפחה האנושית”, אנו אולי לא מבינים עד כמה זה מדויק! והשיתוף הזה נמצא גם בממלכת החי וגם בממלכת הצומח. אנחנו חולקים כ-98.8% מן ה DNA –שלנו עם שימפנזים, 90% עם חתולים, 84% עם כלבים, 80% עם פרות ו-73% עם דגים. אפילו צמח הבננה מכיל קרוב ל-60% מן ה DNA- שלנו, ואנו והעצים חולקים כ-50%. אם כן, הקרבה שלנו לכל ממלכת החי והצומח נמצאת בבסיס קיומנו. ככל שנבין זאת יותר, נוכל להגדיל יותר את הכבוד והאהבה שלנו אל עולמנו.
יום כדור הארץ הוא אחד מן המאמצים הרבים שנעשים כדי לעזור להפיץ את המודעות לקשרי הגומלין הגדולים שיש בינינו. חלה עלייה עולמית מתמדת במספר “בתי ספר ליער”, מושג סקנדינבי שמעביר את הלמידה למסגרות טבעיות יותר. האגודה העולמית לריפוי באמצעות הטבע והיער משתמשת בטבילה בטבע כדי לעזור בריפוי. אנשי האגודה קובעים כי “היער הוא המטפל; המדריכים עוזרים לאחרים לפתוח את הדלתות שלהם”. באופן דומה, התרגול היפני של “רחצת יער” (שגם הוא מתבסס על טיולים מודעים ביער) מבוסס על מחקר המראה כיצד נשימת תרסיסים ביער מקדמת ריפוי.
אלפי מחקרים הוכיחו את היתרונות הבריאותיים של בילוי בטבע. ביניהם: ירידה של לחץ הדם ושל רמות הורמוני הלחץ, שיפור מערכת החיסון ותפקודי הנשימה, הגברת ההערכה העצמית ושיפור מצב הרוח. מחקר אחד של אוניברסיטת אקסטר מצא שאפילו רק שעתיים בשבוע של בילוי בשטחים ירוקים גרמו ליתרונות בריאותיים עצומים בקרב 20,000 משתתפים. כולנו יכולים לחוות את ההשפעה הזו פשוט אם נצא יותר החוצה! למשל, במקום לפגוש תלמידים במשרד שלי, אני מציעה לפעמים שנצא לטייל. האוויר הצח והתנועה הניבו כמה מן הפגישות הפרודוקטיביות והמועילות ביותר שהיו לי!
בזוהר מסביר רבי שמעון כיצד “עולמנו לא נברא שלם, מכיוון שזכותו ואחריותו של האדם היא לגרום לשלמות הבריאה באמצעות מעשיו והתפתחותו הרוחנית”. בהתאם לכך, תקוותי היא שכולנו נוכל להתבונן בטבע באמצעות עדשות חדשות ביום כדור הארץ וגם אחריו. במקום לראות את הסביבה שלנו כמשהו שמחוץ לחלונות שלנו או משהו שנועד למטרותינו בלבד, בואו נראה אותה כפי שהיא: מראה של עצמנו.
בואו נהיה מודעים יותר למקומות בהם אנו חיים, טובים יותר לכל היצורים, ואסירי תודה ומודעים יותר לכל השפע שסביבנו ובתוכנו. מכיוון שלאהוב את כל החיים זה לאהוב את עצמנו… וזו המתנה הנפלאה ביותר שאנו יכולים להעניק לעולם!