מאת מוניקה ברג
בשנת 1880 רשם תומס אדיסון פטנט על הנורה המסחרית הראשונה. בהתבסס על עבודתם של ממציאים קודמים, הוא שכלל את התופעה הידועה כ”ליבון” – או אור הנורה. הסוד טמון בהתנגדות החשמלית שנוצרה על ידי חוטי פחמן. אדיסון גילה שככל שההתנגדות גדולה יותר, כך יהיה האור בהיר וממושך יותר. במילים אחרות, המכשול (או ההתנגדות) לא היה פגם, אלא “הדרך“!
זה גם רעיון רוחני חשוב. כפי ששיתף בעלי, מיכאל ברג, בפודקאסט רעב רוחני האחרון: “מה שמתרחש מחוץ לתוכנית שלי יהיה בסופו של דבר טוב יותר עבורי מכל מה שתכננתי לעצמי!” חשיבה מסוג זה מצריכה ודאות בחוכמת הבורא. היא מאתגרת אותנו להרפות מן הפחד ולבטוח בכך שכל המכשולים שמוצבים בפנינו הם בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו עבור הצמיחה שלנו עכשיו.
והרעיון הזה מוכח בחיינו, אפילו מלידה. מתוך המחסומים והגבולות שקיימו אותנו, אנו נולדים אל האוויר הפתוח. זמן קצר לאחר מכן, אנו מפצחים את מחסום השפה (האם לא כולנו נשמעים כאילו אנו מדברים ג’יבריש עם תינוק שזה עתה נולד?). אבל לא משנה היכן נולדים תינוקות בעולם, הם יפענחו את הצופן וייצרו משמעות מתוך הצלילים הבלתי מובנים. נראה שנולדנו להפוך מכשולים להישגים הגדולים ביותר שלנו!
לפעמים אנו שוכחים זאת ורואים באתגרים אויבים שיש לנצח, במקום לראות בהם כלים לשינוי, מה שהם באמת. אני זוכרת שבשנים קודמות התמודדתי עם נידוי, ביקורת ושיפוט מצד אחרים. נאמר לי שאיני חכמה. נאמר לי שאני חייבת להקטין את עצמי כדי שאחרים יוכלו להרגיש גדולים יותר. נאמר לי שאין לי מה שדרוש כדי להיות דוברת חזקה מספיק כדי להתמודד – שלא לדבר על לרגש ולהניע – קהל. בסופו של דבר, התעייפתי ולא יכולתי יותר לחיות את חיי אכולה בגלל מה שאחרים חושבים עלי ומותשת מן הניסיונות לרצות אותם. בסופו של דבר, בכל פעם כשסירבו לי וזרקו לעברי איזה שהוא עלבון, התבוננתי בעצמי באופן אובייקטיבי כדי לבחון את עצמי, והחלטתי איך אני רוצה להיות מוגדרת. האם הכיל העלבון הזה איזה שהוא גרעין של אמת? אם כן, אוכל לגדול בזכותו. או (וסביר יותר) שהייתה זו תוצאה של רגשות קטנות, תחרותיות או קנאה של מישהו אחר? למרות שהחצים הללו כאבו, הם היו כלים לגילוי העצמי שלי. במקום לעכב אותי ולעצור בעדי, היו ה”מכשולים” הללו מדחפים שהניעו אותי קדימה! ואני אסירת תודה על כך שהייתה לי ההזדמנות להתקדם וליצור שינוי גדול בעצמי כתוצאה מכך.
הזזה, או אפילו ריסוק, של המחסומים הללו עשויה להיראות כמו הדרך הנכונה – אבל העצמה עצמית אמיתית מגיעה כאשר אנו, כמו הנורה, לומדים לרתום את ההתנגדות. רתימת האתגרים, התפניות והפיתולים שהחיים מציבים בדרכנו דורשת מאיתנו להנהיג את חיינו במו ידנו. ד”ר אלכס ליקרמן, מחבר הספר “המוח הבלתי מנוצח”, זוקף את הצלחתו כרופא וחוקר במידה רבה בכך שנכשל בבחינות המועצה הלאומית לחינוך. ה”כישלון” הוביל אותו להבין את כוחה של התקווה – בה הוא רואה את המרכיב העיקרי של התגברות על מצוקה. “תבוסה לא נובעת מכישלון, אלא מוויתור”, ציין. וזה נכון כמעט בכל תחום בחיים. מערכות יחסים כושלות יכולות להיות מראה לזיהוי דפוסים שליליים בהתנהגויות שלנו (או בבחירת בני הזוג שלנו). מחלות יכולות להעמיק את התובנה שלנו ואת ההערכה שלנו לחיים.
בעברית יש למלים “אתגרים ומבחנים” איזו קונוטציה חיובית. לעתים קרובות, האתגרים האלה מכילים גם משהו מן הבלתי נודע, שבו, כפי שמלמדת הקבלה, יש יותר ברכות מן הנודע. אם כן, כאשר יש משהו קשה ומאתגר, צפו לברכות! מי היה אודיסאוס ללא המכשולים הבלתי צפויים הרבים שהתמודד עמם בים העצום ההוא? ואם כבר מדברים על “אודיסיאות”, בואו נדבר על הפחד הלא הגיוני (אבל אמיתי כל כך!) שלי ממעליות. נחשו איך התגברתי על הטרור המתיש הזה? ראשית, החלטתי שזה פחד שאני כבר לא מוכן לשאת אתי ומסביבי… ואז – ניחשתם נכון – נכנסתי לעוד מעליות. (בסדר, אני מודה שהמעבר מלוס אנג’לס לעיר ניו יורק די “עודד” את השינוי הזה, אבל בכל זאת, זה התרחש!). הדרך היחידה לעבור את המכשול הייתה לקפוץ לתוכו ולהעלות ולרומם את עצמי, בפירוש כך!
וזה מחזיר אותי אל תומס אדיסון. כשהיה כבר בן 67, עלתה באש כל המעבדה שלו – ויחד אתה שנים של הישגים, ניסויים ומחקר. לאחר ההלם הראשוני, הגיע אדיסון למסקנה שהוא ניקה “הרבה זבל” וראה באובדן הזדמנות לבנות מעבדה חדשה ומשופרת. תוך שנה, הניבו מאמציו המחודשים רווחים של יותר מ-10 מיליון דולר! הפעם, המחיש אדיסון מרכיב נוסף של רתימת כוחו של המכשול: מוח חיובי, אופטימי ומלא תקווה.
היום, אני ממליצה לכם לראות מחדש את הסטיות והאתגרים של החיים כקרש הקפיצה המיידי והחשוב ביותר שלכם לגדילה וצמיחה. התחילו בתרגול מה שהמדע מכנה “היגיינת השכל” על ידי הסרה מודעת של כל מחשבה מגבילה. סלקו מתוככם את הדיבור העצמי השלילי, את הרכילות ואת יום הדין המפחיד. ואז שאלו את עצמכם: כיצד אוכל למנף את המכשול הבא שלי כדי לגלות את הברכה הנסתרת?
כפי שאמר פעם מרקוס אאורליוס, “מה שעומד ומפריע בדרך הופך להיות הדרך.” מכיוון שלפעמים, אם אנו רוצים להאיר באופן הבהיר והחזק ביותר שלנו, התנגדות היא בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו ביותר.