מאת מיכאל ברג
בפרשת “שְמִינִי”, לאחר שנתן לנו הבורא את חוקי המזון הכשר, והסביר לנו שלחלק מהמזונות יש יכולת רוחנית או להוריד אותנו למטה או להעלות אותנו, אומר הבורא: “כִּי אֲנִי ה’ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹש אֲנִי” [ויקרא, פרק יא’, פסוק מה’]. ונשאלת השאלה מדוע חשוב כאן הכוון כלפי מעלה. ישנן בתורה מלים רבות המתייחסות ליציאת מצרים; אבל המילה שמשתמש בה כאן הבורא היא “הַמַּעֲלֶה”. אם כן, מדוע משתמשת התורה בפרשת “שמיני” במיוחד במילה “הַמַּעֲלֶה”, ומה אנו אמורים לקבל מן הסוד הזה בשבת הזו?
“לכל אחת ואחד מאתנו יש לפחות חמש רמות של נשמה”.
כדי להבין זאת, מתחילים המקובלים בציטטה של שלמה המלך, מתוך “קֹהֶלֶת”. שם נאמר: “מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ” [קהלת פרק ג’ פסוק כא’].
כאן נאמר שיש שני סוגי קיום בעולם הזה. אין כאן התייחסות מפורשת לבני אדם ולבעלי חיים, אלא לנשמת כל אדם; ישנם זמנים בהם האדם מרומם ונעלה ולנשמה יש רשות להמריא, וישנם זמנים אחרים שבהם הנפש הבהמית, או הבסיסית, מורידה את האדם למטה.
זה מבוסס על מושג שהארי, רבי יצחק לוריא, מדבר עליו באריכות, האומר שלכל אחת ואחד מאתנו יש לפחות חמש רמות של נשמה. הרמה הנמוכה ביותר נקראת “הנפש הבהמית”. והבחירות שאנו בוחרים כל יום, האם להיות בנתינה או להיות אנוכיים, האם נלך אחרי התשוקות הבסיסיות והנמוכות ביותר שלנו או אחרי רצונות הנשמה שלנו, הבחירות האלה הן שקובעות אם נרד למטה או שנתעלה למעלה. אלה הן הבחירות שהמלך שלמה אומר שאנו לא מקדישים להן מספיק תשומת לב, מכיוון שהבחירות שאנו בוחרים בחיים מאפשרות לנו לעתים קרובות מדי לרדת לנפש הבהמית שבנו, לחלק הנמוך ביותר שבתוכנו.
“יש לנו האפשרות לבחור בכך שנשמתנו תתעלה”
המקובלים אומרים שיש משיכה\דחיה תמידית בין החלק של נשמתנו שרוצה להתעלות ובין חלק נשמתנו שמנסה למשוך אותנו למטה. בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, הקרב הזה מתחולל בתוכנו כל הזמן, והניצחון בקרב הזה מבוסס על הבחירות וההחלטות שלנו. ושבת “שְמִינִי” מהותה היא הקרב שבין שני החלקים האלה. בשבת “שְמִינִי”, אנו יכולים לבקש את הכוח לנצח בקרב הזה; אבל הניצחון בקרב הזה מתחיל עם ההבנה שהקרב הזה בכלל קיים. ברגע שיש לנו המודעות הזו, אנו יודעים שכל פעולה שאנו עושים וכל החלטה שאנו מחליטים ממקום של רצון לקבל לעצמנו בלבד, מהמקום הנמוך ביותר שלנו, נותנת כוח לחלק הזה בתוכנו שנקרא “הנפש הבהמית” שמושך אותנו למטה.
לכן, בפעם הבאה שתהיה לנו הזדמנות להחליט החלטה, נוכל לעצור ולשאול את עצמנו מה יתרחש אם נבחר ונחליט מהמקום האנוכי, מכיוון שעכשיו אנו יודעים שלא מדובר כאן רק על כך שנהיה עלולים לא לעשות את הדבר הרוחני או את הדבר הנכון. אלא שאם נבחר לפעול מתוך הנפש הבהמית שלנו, אנו למעשה שמים על עצמנו משקולת שמושכת אותנו עוד יותר למטה, ומונעת מהחלק המלאכי שבתוכנו, החלק הנעלה שבתוכנו, מונעת ממנו להמריא. אם כן, עכשיו, כאשר נרגיש שאנו נמשכים למטה, נדע את הסיבה לכך: זה מכיוון שהנשמה שלנו, בגלל ההחלטות שלנו, נתנה כוח ומשקל לנפש הבהמית. אבל יש לנו תמיד הבחירה לאפשר לנשמה שלנו להמריא. ובשבת “שְמִינִי”, אנו יכולים לבקש את העזרה שיהיה לנו תמיד הכוח להחליט בהתאם לנשמה הנעלה שלנו, על בסיס החלק שבנו שמאפשר לנו להמריא ולנסוק לגבהים.