מאת מיכאל ברג
בפרשת “קֹרַח“, מתמרדת נגד משה, אהרן והבורא קבוצה בהנהגת קֹרַח. אמרנו כבר קודם לכן שקֹרַח לא היה אדם רע; למעשה, הוא היה נעלה מאוד מבחינה רוחנית. והמסר שהוא העביר לנו הוא מסר חשוב, מסר שאנחנו חייבים ללמוד ממנו… אבל בלי לעשות את השגיאות שהוא עשה.
במדבר היו קבוצות שונות של אנשים. היו כאלה שנחשבו הקרובים ביותר לאור הבורא, והיו בני ישראל, ששהו במחנות החיצוניים, ופירוש הדבר היה שהחיבור שלהם לאור הבורא היה חלש יותר. קורח אומר לבני ישראל שלא זו הדרך שבה הדברים צריכים להתנהל. הם לא צריכים להיות בחוץ, בחיבור חלש יותר לאור הבורא; הם חייבים לרצות להיות במקום שבו משה ואהרן נמצאים. הוא אומר להם שהם טועים אם הם מאמינים שהדברים צריכים להישאר כפי שמשה סידר אותם.
קורח מעביר לבני ישראל מסר אמיתי: לא להיות מרוצים. משה, הוא אומר, הכי מחובר לאור הבורא, והם לא אמורים להיות מרוצים מזה. ואנו חייבים להבין שהסיבה לכך שהבורא אפשר רק למשה ולאהרן לגשת ולהתקרב יותר לאור אינה מפני שזה מיועד רק להם, אלא לכולם. קורח אומר לבני ישראל שהסיבה לכך שהם לא שם היא שהם מרוצים, ולכן, אין להם מספיק רצון.
חייב להיות רצון. חייבת להיות תשוקה. בני ישראל חייבים לעורר את הרצון להיות במקום שבו נמצאים משה ואהרן. והסיבה היחידה לכך שיש כל מיני סוגי ניתוק בינם ובין אור הבורא, בינם ובין המקום שבו נמצא משה, היא לעורר רצון אמיתי להיות קרובים לאור, כמו משה.
אם כן, מה בעצם אומר קורח שהבורא רוצה מאתנו? הבורא רוצה מאתנו לרצות, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע למקום הפנימי ביותר, להגיע לעבודה של משה, להגיע לעבודה של אהרן. ואם נוכל לעורר את הרצון הזה, נהיה קרובים יותר לאור הבורא. זה המסר של קורח, והוא אולי אחד המסרים הרוחניים החשובים ביותר, בזכות מה שמתרחש במדבר ברגע זה – כולם היו מרוצים – ועכשיו אנו מבינים את יופיו של קורח.
משה ואהרן היו הקרובים ביותר לבורא. הלווים וקבוצות אחרות היו קצת יותר רחוקים. ובני ישראל, הקבוצה האחרונה, הם הרחוקים ביותר מאור הבורא. והם כולם מרוצים, מפני שהם מאמינים שכך הבורא סידר את הדברים.
אבל קורח אומר להם שהסיבה היחידה לכך שיש מרחק ביניהם ובין אור הבורא היא שהבורא רוצה מהם לעורר רצון להיות במקום שבו נמצאים משה ואהרן. לכן אומר קֹרַח לכל בני ישראל לא להיות מרוצים. וזה המסר שאנו רוצים לקבל מ קֹרַח השבת הזו. אם יש מרחק בינינו ובין אור הבורא, אנו לעולם לא יכולים להיות מרוצים, מפני שהסיבה היחידה לכך שיש מרחק היא כדי שנעורר רצון להסרת המרחק הזה, וזה מה שקורח אומר לכל המנהיגים ולכל בני ישראל.
אחת התקשורות החשובות ביותר שיכולות להיות לאדם היא התשוקה לחיבור חזק יותר, למרות שהוא או היא לא יכולים להשיג זאת או לא ראויים לכך. החיבור החזק ביותר שיכול להיות לאדם הוא כאשר יש לו או לה רצון למשהו שלא נמצא ברמה שלהם, שהוא מעבר למקום שבו הם נמצאים.ולמרות שהבורא יכול לומר, “לא, זה לא בשבילך,” הרצון הלא ממומש הזה מעלה את האדם.
הזוהר אומר שגלי הים לא שייכים לשמיים, אבל הם שואפים וחותרים להגיע לשמיים, והבורא דוחף אותם למטה. זה מה שנותן לים אנרגיה. מה שנותן לאוקיינוס את חייו הוא הרצון הלא ממומש של המים והגלים להתעלות לבורא, וחוסר היכולת שלהם להגיע לשם. למרות שהבורא דוחף אותם למטה,עצם הרצון הזה להתעלות הוא שנותן להם אור.
זה הלימוד של קורח. “אתם חייבים לעורר את הרצון הזה“, הוא אומר לבני ישראל, ולומר: “אני רוצה להיות במקום שבו נמצא משה. אני רוצה להיות במקום שבו נמצא אהרן.” אבל חייב להיות רצון, לא מעשה, וזו הייתה הטעות של קורח. אם נבין שאנו לא נמצאים עדיין במקום שבו אנו רוצים להיות, לא ננסה לדחוף לכך שזה יתרחש או לפעול לכך. אנו חייבים רק להישאר עם הרצון. אל תנסו כמו קורח להזיז את משה הצידה ולומר: “אני הולך לקחת את המקום שלך“. כפי שהזוהר אומר, זה לא המקום שלך; שמור על הרצון, אבל אל תגרום לויכוח עם משה בנוגע לכך. זו הייתה הטעות שלו.
אדם שיש לו רצון לדעת יותר, להיות יותר, ולעשות יותר, נמצא באחד המקומות הרוחניים החשובים ביותר שאדם יכול להיות בהם. הזוהר אומר לנו שהמצב הרוחני החשוב ביותר הוא להתבונן בחושך ובחוסר שאנו חווים ולומר: “אני רוצה יותר.” וכפי שאמרנו, הסיבה היחידה לכך שאנו חווים חוסר, והמרחק שאנו מרגישים מאור הבורא הוא כדי לעורר בתוכנו את הרצון להתחבר ולהתקרב יותר לאור.
כאשר הבורא רואה שחסר לנו רצון, הוא נותן לנו קצת חושך, כמתנה. מפני שמטרת החוסר הזה היא לעורר בנו את ההבנה שאין לנו מספיק רצון ואנו לא דוחפים את עצמנו מספיק. כאשר אנו מבינים זאת, אז מהמקום של חוסר וכאב, אנו דוחפים. בסופו של דבר, אנו רוצים להגיע למצב שבו אנו לא זקוקים לכאב או לחוסר הזה כדי לדחוף באמת.
זו מתנה נפלאה שאותה אנו יכולים לקבל השבת הזו: התעוררות גדולה יותר של הרצון שלנו להיות במקום שבו אנו לא נמצאים. לראות מישהו רוחני ונעלה יותר מאתנו, לראות מישהו מחובר יותר מאתנו, ולומר: “זה המקום שבו אני רוצה להיות,” ולכן, לעורר בתוכנו את הרצון הזה. כאשר הבורא רואה שהרצון נמצא, אולי לא נגיע למקום הזה, אבל נקבל את האור.