פרשת “אַחֲרֵי מוֹת” מתחילה לאחר ששני בניו של אהרן, נדב ואביהו, עזבו את העולם הזה. הסיפור המילולי הוא שהם מתו כעונש לאהרן. כאשר המדרש מדבר על הפרשה הזו, הוא מתחיל בפסוק מספר “מִשְׁלֵי” :
“גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב” [משלי, פרק יז’ פסוק כו’]. הפסוק למעשה אומר שענישת אדם צדיק אינה דבר טוב; הבורא אומר שלמרות שהוא מעניש את אהרן ולוקח את שני בניו, אין זו הדרך הטובה ביותר או הנכונה ביותר. ואז מצטט המדרש את סוף הפסוק: “לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר“. כלומר, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להכות את אלה שנותנים, אלה שמעניקים בדרך הנכונה”.אם כן, המקובלים אומרים לנו שהדרך הנכונה להבין את סוד פרשת “אַחֲרֵי מוֹת” היא להבין את הפסוק הזה מספר “מִשְׁלֵי”.
ישנם שני חלקים בפסוק הזה. החלק הראשון אומר שאין זה דבר טוב או נכון לתת עונש לצדיק, למישהו שנמצא בדרך הרוחנית ועושה כל מה שהוא יכול וצריך לעשות כדי להתחבר לאור הבורא. במקום זה, וזהו סוד הפסוק הזה,הדרך הטובה ביותר היא להכות מישהו בדרך הישרה. מה פירוש הדבר?
יש אנשים שחייבים לחוות כאב וקשיים; זוהי דרך אחת שבה יכול אדם להתעורר. אבל הדרך השנייה, כפי שנאמר כאן, היא “לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר“.אחד מאבותיו של הרב ברנדוויין מסביר את הפסוק הזה, ואומר שאם הבורא נותן לאדם אתגרים, קושי וכאב, זה מכיוון שהאדם הזה חייב להתנקות. זוהי הסיבה היחידה לכך שכאב קיים, הסיבה היחידה לכך שכל אדם חווה כאב.חשוב לזכור זאת בכל פעם שאנו חווים כל סוג של כאב. המחשבה הראשונה, או השנייה, אם קשה מדי לחשוב זאת מיד, היא “אני שמח/ה שזה מתרחש. זה בא אלי כדי שאתנקה”.
אבל, למרות שלכאב יש מטרה – גם לנקות את האדם וגם לעורר אותו לחיבור גדול יותר – כאשר אדם חווה כאב ואתגרים, זה גם יכול לעכב את עבודתו הרוחנית, ולכן הוא אינו יכול לעשות את עבודתו הרוחנית כפי שהיא חייבת להיעשות. אם כן, מהו הפתרון הטוב ביותר? שהבורא ישלח אינסוף ברכות לאדם.
אדם, לאחר שהוא חווה את כל הטוב והברכות שהבורא מעניק לו, יאמר: “איני מאמין שאני מקבל את כל הברכות האלה ואת כל האור הזה. למרות שאיני ראוי לכך ולמרות שעשיתי כל מיני דברים שליליים, הבורא עדיין מאיר עלי את כל האור הזה ואת כל הברכות האלה.” ואז האדם מתעורר, מכיוון שהוא יודע כמה מעשים שליליים הוא עשה, כמה מועטה היא עבודתו הרוחנית, כמה מעט הוא דוחף את עצמו, ועם זאת, ולמרות זאת, הוא רואה את כל הברכות שהבורא מרעיף עליו. לכן, הוא אומר שהוא חייב להשתנות, ושהוא אינו יכול להמשיך להתנהג בצורה כזו כאשר הבורא ממשיך להרעיף עליו את כל הברכות ואת כל האור, והוא בכל זאת אינו משתנה או גדל.
אם כן ישנן שתי דרכים לעורר אדם להשתנות, לגדול ולהתנקות. האחת,הפשוטה יותר, זו שבדרך כלל מעוררת אנשים יותר מאשר הדרך השנייה, היא באמצעות כאב ואתגרים. מטרת הכאב, כפי שאמרנו, היא כפולה: גם לנקות את כל השליליות שהאדם עשה בחיים האלה ובחייו הקודמים, וגם לעורר את האדם להתחבר יותר, להשתנות יותר, ולגדול יותר. זוהי דרך אחת להשתנות.
הדרך השנייה, זוהי הדרך שבה האדם מקבל כל כך הרבה אור וכל כך הרבה ברכות שהוא יודע שהוא לא הרוויח אותם והשליליות שלו אינה מאפשרת לו לקבל, ואז הוא אומר שבזכות זה, הוא חייב להתעורר. זה הסוג השני של ההתעוררות, וזוהי משמעות הפסוק שאומר שלא טוב שאדם שמנסה להיות בדרך רוחנית נענש. מכיוון שבאמצעות הכאב, האדם יוכל לעשות פחות.
כאשר אדם שרוי בכאב, כאשר אדם מדוכא, כאשר אדם נמצא בשפל המדרגה,קשה יותר לעשות את העבודה הרוחנית. וזוהי הסיבה לכך שהמלך שלמה אומר בספר “מִשְׁלֵי” שהדרך הטובה ביותר היא לגרום ל”מכה” להגיע מדברים טובים. הדבר הטוב ביותר לבקש הוא שהבורא ייתן לנו כל כך הרבה שפע וברכות, אור ומתנות עד שזה יגרום לנו לומר: “אני חייב/ת להשתנות”. זה סוד המלים הראשונות של פרשת “אַחֲרֵי מוֹת”. והבורא נותן לנו בשבת הזו את היכולת לדחוף החוצה את ההתעוררות שבאה באמצעות הכאב כדי שההתעוררות תוכל לבוא רק באמצעות הדברים הטובים.
של ברכות, אור ומתנות, שגורם לנו לומר “אני צריך לשנות”. זה סוד המילים הראשונות בפרק Acharei Mot. והבורא נותן לנו את היכולת בשבת זו היא להרחיק את ההתעוררויות שמגיעות דרך כאב, כך שההתעוררות יכולה לבוא רק מהטוב.