מאת יהודה ישורון
המקובלים מסבירים שישנן שלוש דרכים להתחבר ולמשוך אור מנשמות צדיקים שעזבו את העולם: ביקור בקברם, קריאה ממילותיהם או מחכמתם, או קריאת סיפורים עליהם. עם כל ספור שאנו קוראים אנו לא רק מושכים את האור שהנשמות הללו גילו, אלא גם את מתנת הלימוד שלימד אותו מקובל.
פעם נסע תלמיד לביתו של רב זאב וולף הכהן מז’יטומיר, בעיצומו של החורף,כדי שיעזור לו להתגבר על מחשבות שליליות. במשך שעות הוא נקש על הדלתות והחלונות בעוד השלג ממשיך לרדת, אבל רב זאב וולף לא קם, כנראה היה שקוע מדי בלימוד החצות שלו.
לבסוף, המום ורועד, הוא הוכנס פנימה.
“מחשבות”, אמר רב זאב וולף לתלמיד, “הן כמו הבית שלך. כמו ארמון של מלך.לא כל אחד יכול להיכנס ולחפש קהל בארמון מלוכה. ואם זה הבית שלך, הרי שרק לך יש הכוח להחליט מי נכנס.”
מחשבות שליליות תמיד תהיינה שם. הן אחד מכלי הנשק המוצלחים ביותר של היריב. אבל אל לנו לארח ולטפח אותן. אנו לא חייבים להכניס אותן פנימה. אנו לא חייבים להאכיל אותן. כפי שהרב תמיד אמר, כאשר מחשבות שליליות באות ונוקשות על דלתך, “המסעדה סגורה”.
מה שיכול לעזור לנו במלחמתנו נגד המחשבות האלה הוא לזכור שאנו באמת בני מלוכה. המוח שלנו, השכל שלנו, אינו רק הבית שלנו, אלא הארמון שלנו!כפי שמזכיר לנו המקובל הגדול רב שלמה מקרלין, “הטעות היחידה שאנו תמיד עושים היא לשכוח שאנו ילדיו של הבורא, מלך מלכי המלכים.”
בתוכנו נמצא האור הגדול ביותר. בתוך כל אחת ואחד מאתנו. אל תאפשרו ליריב להטעות אתכם לחשוב אחרת.
מי ייתן וזכותו של רב זאב וולף הכהן מז’יטומיר תיתן לנו את הכוח למנוע ממחשבות שליליות להיכנס אל המקדש הפנימי שלנו ולהזכיר לנו את האור הגדול שהוא הנשמה שלנו.