בפרשת “שמיני”, לאחר שנתן לנו הבורא את חוקי המזון הכשר, ולאחר שהסביר לנו שלחלק מהמזונות יש יכולת רוחנית להוריד אותנו למטה או להעלות אותנו, אומר הבורא: “כִּי אֲנִי ה’ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹש אֲנִי” [ויקרא, פרק יא’, פסוק מה’]. ונשאלת השאלה מדוע אומר כאן הבורא “”כִּי אֲנִי ה’ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים”. ישנן בתורה הרבה מלים המתייחסות ליציאת מצרים; אבל המילה שמשתמש בה כאן הבורא היא “הַמַּעֲלֶה”. אם כן, מדוע משתמשת התורה בפרשת “שמיני” במילה “הַמַּעֲלֶה”, ומה אנו אמורים לקבל מהסוד הזה בשבת הזו?
כדי להבין זאת, מתחילים המקובלים בציטטה מתוך קהלת. שם נאמר: “מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ” [קהלת פרק ג’ פסוק כא’].
כאן נאמר שיש שני סוגי קיום בעולם הזה. אין כאן התייחסות מפורשת לבני אדם ולבעלי חיים, אלא לנשמת כל אדם; ישנם זמנים בהם האדם מרומם ונעלה ולנשמה יש רשות להמריא, וישנם זמנים אחרים שבהם הנפש הבהמית מורידה את האדם למטה.
זה מבוסס על מושג שהארי, רבי יצחק לוריא, מדבר עליו באריכות, האומר שלכל אחת ואחד מאתנו יש לפחות חמש רמות של נשמה. הרמה הנמוכה ביותר נקראת “הנפש הבהמית”. והבחירות שאנו בוחרים כל יום, האם להיות בנתינה או להיות אנוכיים, האם נלך אחרי התשוקות הבסיסיות והנמוכות ביותר שלנו או אחרי רצונות הנשמה שלנו, הבחירות האלה הן שקובעות אם נרד למטה או שנתעלה למעלה. אלה הן הבחירות שהמלך שלמה אומר שאנו לא מקדישים להן מספיק תשומת לב, מכיוון שהבחירות שאנו בוחרים בחיים מאפשרות לנו לעתים קרובות מדי לרדת לנפש הבהמית שבנו, לחלק הנמוך ביותר שבתוכנו.
המקובלים אומרים שיש משיכה\דחיה תמידית בין החלק של נשמתנו שרוצה להתעלות ובין חלק נשמתנו שמנסה למשוך אותנו למטה. בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, הקרב הזה מתחולל בתוכנו כל הזמן, והניצחון בקרב הזה מבוסס על הבחירות וההחלטות שלנו. ושבת “שמיני” מהותה היא הקרב שבין שני החלקים האלה. בשבת “שמיני”, אנו יכולים לבקש את הכוח לנצח בקרב הזה; אבל הניצחון בקרב הזה מתחיל עם ההבנה שהקרב הזה בכלל קיים. ברגע שיש לנו המודעות הזו, אנו יודעים שכל פעולה ומעשה שאנו עושים וכל החלטה שאנו מחליטים ממקום של רצון לקבל לעצמנו בלבד, מהמקום הנמוך ביותר שלנו, נותנים כוח לחלק הזה בתוכנו שנקרא “הנפש הבהמית” שמושך אותנו למטה.
לכן, בפעם הבאה שתהיה לנו הזדמנות להחליט החלטה, נוכל לעצור ולשאול את עצמנו מה יתרחש אם נבחר ונחליט מהמקום האנוכי, מכיוון שעכשיו אנו יודעים שזה לא פשוט שנהיה עלולים לא לעשות את הדבר הרוחני או את הדבר הנכון. אלא שאם נבחר לפעול מתוך הנפש הבהמית שלנו, זה למעשה כאילו אנו שמים על עצמנו משקולת שמושכת אותנו עוד יותר למטה, ומונעת מהחלק המלאכי שבתוכנו, החלק הנעלה שבתוכנו, מונעת ממנו להמריא. אם כן, עכשיו, כאשר נרגיש שאנו נמשכים למטה, נדע את הסיבה לכך: זה מכיוון שהנשמה שלנו, בגלל ההחלטות שלנו, נתנה כוח ומשקל לנפש הבהמית. אבל יש לנו תמיד האפשרות לבחור לאפשר לנשמה שלנו להמריא. ובשבת “שמיני”, אנו יכולים לבקש את העזרה שיהיה לנו תמיד הכוח להחליט על בסיס הנשמה הנעלה שלנו, על בסיס החלק שבנו שמאפשר לנו להמריא ולנסוק לגבהים.