סוד החלב והדבש
הרבה דברים הובטחו או נאמרו על ארץ ישראל בפרשת קורח. מדוע אם כן בוחרים בני ישראל דווקא בטיעון החלב והדבש ומהו הסוד הרוחני העומד מאחורי סמלים אלו?
מאת: מיכאל ברג
בפרשת "קורח", שהיא השנה השבת הראשונה של חודש סרטן, או תמוז, משתמשים בני ישראל בטיעון מעניין מאוד כדי לבטא את כעסם כלפי משה: "הַמְּעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִּשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר." [במדבר פרק ט”ז פסוק יג’]. הרבה דברים אחרים הובטחו או נאמרו על ארץ ישראל, לכן מדוע בוחרים בני ישראל דווקא בטיעון הזה? מהו סוד החלב והדבש?
ניצוצות של אור
המקובלים מלמדים שמבין כל הדברים שאנו אוכלים או שותים, ייחוד החלב והדבש הוא בכך שמקורם נחשב בדרך כלל ללא חיובי.
הלימוד הנפוץ בקשר לכך אומר שכשאנו אוכלים בעלי חיים מסוימים יש לנו יכולת להעלות מהם ניצוצות של אור. אבל הניצוצות
המצויים בבעלי חיים מסוימים חבויים כל כך, עד שאין לנו היכולת להעלות אותם, וכתוצאה מכך, אנו למעשה נמשכים למטה כאשר אנו אוכלים אותם. לכן יש בעלי חיים מסוימים שאנו אוכלים ובעלי חיים מסוימים שאנו לא אוכלים. לבעלי החיים שאנו אוכלים יש ניצוצות של אור שאנו יכולים להעלותם תוך כדי העיכול.
אנו לא אוכלים דבורים מכיוון שאין להן ניצוצות של אור, שהם טהורים או נעלים מספיק עבורנו כדי שנוכל לעכל אותם; ועם זאת, מותר לנו לאכול את הדבש שלהן. והמקובלים מלמדים, והמדע מסכים, שחלב מגיע מהדם, כלומר שהחומרים המזינים הדרושים להפקת החלב מקורם באספקת הדם. ועם זאת, בעוד אסור לנו לעכל דם, מותר לנו לעכל חלב. לכן, השניים האלה – דבש וחלב – מיוחדים בכך שהמקור שלהם אינו משהו שנכון לנו לאכול מבחינה רוחנית. מדוע, אם כן, מותר לאכול אותם? וחשוב מזה, מכיוון שאנו יודעים שכל דבר בעל טבע פיזי יש לו מקור רוחני, מהו הסוד של שני הדברים הללו?
ממרירות למתיקות
יש קטע מפורסם מאוד בזוהר, בהקדמה, לאחר שרבי שמעון בר יוחאי עוזב את העולם, ורבי חייא זוכה לבקר עם רבי שמעון בעולמות העליונים ולראות את הנשמה של מה שאנו מכנים משיח. רבי שמעון ונשמת המשיח יוצאים בהכרזה, הם אומרים שלאדם בעל יכולת לאכול משהו מר שעל פי טעמו הוא מתוק, יש יכולת לשנות חושך לאור, והוא יודע שעשיית הדבר הזה היא מטרת החיים, ולכן הוא יהיה מחובר לאור המשיח.
אנו לומדים מכך שהמטרה האמיתית של העבודה הרוחנית שלנו אינה סתם למשוך אור, אלא להפוך לאדם שיש לו היכולת לשנות חושך לאור, לטעום את המר כמתוק, כמו החלב והדבש. העבודה שעלינו לעשות בחודש הזה, חודש סרטן, היא למעשה העבודה הזו.
לכל אחד משנים עשר השבטים יש צירוף מיוחד של השם המפורש שמציין איזה אור זמין ומהי העבודה של החודש הזה. סרטן הוא החודש היחידי שהשם המפורש מופיע בו בצורה הפוכה מהסוף להתחלה – "ה ו ה י". המקובלים מלמדים שזה מראה על דין מוחלט; מוחלט מכיוון שאתם לוקחים את מה שאמור להיות אור – את הזרימה הישירה של אור הבורא – והופכים אותה ומשנים אותה לגמרי. העבודה של חודש סרטן היא לכן לא למשוך אור, אלא לשנות חושך לאור, מרירות למתיקות. העבודה היא לקחת את
ה- "ה ו ה י" ולהפוך אותו ל "י ה ו ה".
מחושך לאור
ובכן, בואו ניקח את זה למישור המעשי. מה אנו עושים כדי לשנות חושך לאור? קודם כל, הרצון הפיזי החזק למשהו הוא היבט שאנו מכנים בשם חושך, מפני שהוא מנסה למשוך ולקחת את האנרגיה שלנו ואת ניצוצות האור שלנו למטה אל הפיזי. אבל המידה שבה אדם מסוגל להתנגד ולהילחם בתשוקות האלה היא המידה שבה הוא משנה חושך לאור. ובמיוחד החודש הזה, אנו לא רוצים להימשך למטה על ידי התשוקות הפיזיות.
שנית, הפיכה ממשית של מצבים מחושך לאור, לקיחת מצב שיכול להיות "הוהי" ולשנות אותו ל"יהוה". אנו עושים זאת בפעמים בהם דברים לא מתנהלים בדרך שאנו רוצים. אז אנו חייבים לא רק לקבל זאת, אלא לשמוח, מכיוון שאנו יודעים שכך הבורא רוצה שזה יהיה. כל רגע הוא בדיוק כפי שהבורא רוצה שיהיה, ולכן, כאשר דברים אינם מתנהלים כרצוננו או בדרך שאנו חושבים שהם צריכים להתנהל, נקבל זאת בשמחה שלמה, ונזכור שזה בא מהבורא.
חלב ודבש הם שני המדדים, שני המקורות הרוחניים, שמלמדים אותנו את המושג הזה; לקחת משהו שאנו לא יכולים להעלות, ולהפוך אותו לדבש או לחלב. זהו סוד המשיח, וזה סודו של כל אחד מאתנו, שרוצה באמת לעשות את העבודה, להביא לשינוי ולהפוך חושך לאור. העבודה שלנו אינה להתמקד בהבאת אור, במיוחד בחודש הזה של סרטן. החודש הזה, העבודה שלנו חייבת להתמקד בהפיכתנו לבני אדם שיש להם הכוח להפוך חושך לאור.