הרמב"ן מצטט קטע מן המדרש המפרש את פרשת "במדבר": בני ישראל מסודרים בארבעה מחנות המקיפים את המשכן הנמצא באמצע. בכל מחנה ישנם שלושה שבטים. המחנות מסודרים כך שאחד מהם במזרח, אחד בדרום, אחד במערב ואחד בצפון. המדרש מסביר מדוע שבטים מסוימים נבחרו להיות בעמדות מסוימות ומדוע קובצו בדרך זו.
למשל, הבורא אומר למשה שמפני שהשמש עולה במזרח, שבט יהודה, שמיצג את המלכות ויש לו הכוח של השמש, הכוח של הקרנת האור לעולם, ישכון במזרח. הצפון, מתואר גם בזוהר וגם במדרש כמסוכן, מפחיד וחשוך – "מצפון תיפתח הרעה". שבט דן נבחר להיות בצפון. מדוע? מפני ששבט דן הביא חושך לעולם כאשר עורר עבודת אלילים. נאמר גם ששבט דן היה השבט שנסע אחרון, מכיוון שמי שעובד עבודת אלילים צריך לנסוע בסוף, לא בהתחלה. אבל בתקופתו של משה שבט דן לא עבד עבודת אלילים. הם היו אנשים רוחניים. מה אם כן פירושו של דבר?
בתקופת מלכותו של שלמה המלך, החליט הבורא שאחרי בנו של שלמה הממלכה לא תהיה יותר מאוחדת, אלא יהיו שני מלכים ושתי ממלכות נפרדות – מלך יהודה ומלך ישראל.
ירבעם בן נבט נבחר להיות מלך ישראל, ורחבעם היה אמור להישאר מלך יהודה. כאשר נאמר לירבעם בן נבט שנבחר להיות מלך, הוא היה מודאג, מכיוון שרחבעם שלט על ירושלים, שהייתה מרכז העבודה הרוחנית ואליה באו האנשים כדי להקריב קרבנות בבית המקדש. הוא חשב שאם אנשים מממלכת ישראל ימשיכו להגיע לירושלים כדי להקריב בה קרבנות ולעשות בה את עבודתם הרוחנית, הם יתחילו לפתח רצון שרחבעם יהיה גם המלך שלהם, שאותו זמן היה רק מלך יהודה. שבט יהודה ושבט בנימין היו תחת שליטת רחבעם, ושאר עשרת השבטים היו תחת שליטת מלך ישראל, ירבעם. אבל ירבעם חשש שהאנשים יהרגו אותו ויתחילו לראות את רחבעם כמלכם.
כל הרעיון הזה הוא כמובן מגוחך מפני שהנביא בא אל ירבעם ואמר לו שהבורא בחר אותו לתפקיד מסוים; שהוא אמור להיות, ויהיה, שליטם של עשרת השבטים. הנביא אמר לו לא לדאוג, שזה התפקיד שיעד לו הבורא. אבל ירבעם, כמו רובנו, התחיל לדאוג. "אני יודע שהתפקיד מובטח לי מידי הבורא, אבל אני חייב להיות בטוח." זה מקור כל הבעיות שלנו, כאשר אנו מתחילים לחשוש מפני כל הדברים החיצוניים, חושבים: "מה אם הדבר הזה יקרה, ומה אם הדבר ההוא יקרה…"
אבל ירבעם התחיל לחשוש, ולכן עלה במוחו רעיון נורא. הוא החליט שבמקום שכולם יעלו לירושלים, הוא יעשה שני עגלי זהב ויאמר לאנשים שאינם צריכים יותר לעלות לירושלים. הם יכולים ללכת למקום בו נמצא עגל הזהב, להקריב שם קרבנות ולעשות שם את עבודתם הרוחנית. הוא שם עגל זהב אחד בבית אל, ואת השני בשטח שהיה בבעלותו ובשליטתו של שבט דן; וכך התחיל את תהליך נפילתם של הרבה מאוד מבני ישראל.
וכך, אם נחזור לפרשה – הסיבה ששבט דן נסע אחרון הייתה מפני ששנים רבות לאחר מכן, כאשר לירבעם בן נבט יהיה רעיון איום ליצור שני עגלי זהב, האדמה של שבט דן תקבל אחד מהעגלים האלה. אבל בני שבט דן, בתקופתו של משה, לא היה עובדי אלילים; רק צאצאיהם הרחוקים יהיו עובדי אלילים. אם כן מדוע עליהם לנסוע אחרונים ולהיות ממוקמים בצפון כל כך הרבה שנים לפני שהאירוע הזה התרחש?
המקובלים מלמדים שלפני שמשהו מתגלה, תמיד יש לכך זרע. ולפעמים זרע נטמן אלף שנים לפני שהזרע מתגלה והופך לעץ. המדרש אומר לנו שמשה ראה שבתוך שבט דן יש זרע שינבוט שנים רבות לאחר מכן ויאפשר להם לחשוב שכדאי לשים באדמתם את עגל הזהב של ירבעם ושזה רעיון טוב.
אנו לעתים קרובות חושבים שיש שני מצבי הוויה – המצב לפני שאנו עושים משהו שלילי, והמצב שבו אנו מבצעים אותו בפועל. אבל למען האמת זה רצף אחד, מפני שאף פעולה שלילית, אפילו הגרועה ביותר, מעולם לא מגיעה משום מקום. היא מתחילה בזרע שנטמן – לפעמים במחשבה, לפעמים בפעולה קטנה – ואז הוא מוביל להתגלות הולכת וגדלה של מעשים שליליים.
לכן אומר לנו המדרש שמשה ראה את הנולד ואמר לבני שבט דן שהם חייבים לעשות עבודה של ניקוי וטיהור למרות שאותו זמן הם לא היו עובדי אלילים, אבל בתוכם יש זרע, שאם הוא לא ישתנה, התוצאה שלו תהיה שהשבט שלהם יהיה בצפון וייסע אחרון.
אותו זמן אמרו בני שבט דן, למרבה הצער, מה שרובנו אומרים. "מה כל כך לא בסדר אצלי? מה כל כך לא בסדר במה שאני עושה?" כולם היו, בתקופתו של משה, אנשים מאוד רוחניים, אנשים טובים מאוד. אבל היה בתוכם משהו שהם לא אפשרו לעצמם לראות. כמה פעמים אנו עושים זאת לעצמנו – מתבוננים פנימה, ואומרים, "זה בסדר, אני דואג/ת לדברים הגדולים." כל אחד מאתנו עושה כיום דברים מסוימים או מאפשר לדברים לא כל כך גרועים להתרחש. אבל אם הדברים האלה לא יעקרו מן השורש היום, אז מחר, או בשבוע הבא, או בחודש הבא, או עוד עשר שנים, הם יובילו אותנו, או את ילדינו, למקום גרוע מאוד מאוד. האמת היא, שההיבטים האלה קיימים בכל אחת ואחד מאתנו. אנו מבחינים, יש לקוות, בדברים הגדולים יותר; אנו אומרים, "בסדר, אני לא יכול לעשות זאת, ואני יודע שאם אמשיך לעשות זאת זה יוביל אותי למקום נורא ואיום." אבל הדברים הקטנים האלה אותם אנו מרשים לעצמנו לעשות או לא לעשות אלה הם הדברים שאנו חייבים להתעורר אליהם.
אנו חייבים להבין שאף פעולה או גדילה לא מתחילה ממצב של חיובי או שלילי, אלא האדם עצמו הוא שמתחיל במצב חיובי, אבל עם כמות קטנה של מחשבות לא נכונות, או מעט פעולות שאינן נכונות, ואז הדברים נעשים שליליים. אבל אנו לא רואים את הדברים הקטנים, לא היום ולא מחר ולא בעוד שנה. אבל אם נראה אותם עוד שלוש שנים, זה יהיה כבר מאוחר מדי.
לכן ההתעוררות שאנו רוצים לקבל השבת הזו היא לדעת באמת שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו שום דבר קטן. אם אתם רואים משהו קטן ולא דוחפים את עצמכם ומרשים לעצמכם להתנהג בדרך זו ואומרים לעצמכם שזה משהו קטן – עצרו. והזכירו לעצמכם שאין דברים קטנים; אין מחשבה שלילית קטנה או קצת מחשבה שלילית או קצת פעולה שלילית. הכל, כל זרע, ינבוט לעץ. כל מחשבה קטנה תתממש בסופו של דבר.
אם אתם יודעים זאת, אתם יכולים לשנות זאת היום. ואם שבט דן היה מקשיב למה שמשה אמר לו, עגל הזהב של ירבעם לא יכול היה להיות באדמה שלהם, וכל שפיכות הדמים שהתרחשה מאותו רגע ואילך הייתה נמנעת. לכן ההבנה הזו, המתנה הזו, היא באמת לעורר אותנו למחשבות השליליות הקטנות. שמעו את המסר שהעביר משה לבני שבט דן ומעביר לנו השבת הזו; מצאו את הדברים הקטנים האלה והשתמשו בכוח של השבת הזו כדי להתחיל לעקור את הזרעים השליליים האלה היום.
המרכז לקבלה גם בפייסבוק לחץ כאן