"קח את זה לאט, יום ביומו – זה מספיק. אל תביט לאחור ותצטער על העבר, כי הוא איננו, ואל תדאג על מה יהיה בעתיד, כי הוא עוד לא כאן. חיה בהווה, והפוך אותו לכל כך יפה כך שיהיה שווה לזכור אותו" – אנונימי.
האם אתה מוצא את עצמך ברגעים מסוימים אומר, "אוף!…לו רק יכולתי לחזור בזמן ולשנות את הפעם ההיא כש….[מלא את הפעולה/המצב]!!"
לכל אחד מאיתנו יש מצבים בחיים, בהם אנחנו מצטערים על מה שאמרנו או עשינו, באם זה היה כשהיינו ילדים, או הורים חדשים שמנסים לגדל את ילדיהם עם מודעות, לכולנו יש חוויות שתרמו למי שאנחנו היום, טוב או רע, אך אל לנו לעולם, להיתקע בלנסות לשנות את העבר שלנו.
זה מאוד פשוט – האמת היא, שאנחנו לא יכולים לשנות שום דבר מהעבר שלנו, אפילו לא דבר אחד קטן, לא אף רגע בזמן יכול להשתנות מהעבר שלנו כי הוא נשאר מאחור. על ידי ההשתדלות לשנות את העבר, אנחנו מנסים לתקן משהו שכבר קרה. אבל זה בדיוק מה שזה, זה קרה. אי אפשר להפוך את העבר שלנו למושלם, אנחנו רק יכולים לתת לו ללמד אותנו טוב יותר לגבי העתיד – לקבל החלטות שונות לעתיד טוב יותר. מחיקת העבר שלנו, או לפחות הניסיון לעשות את זה, תמחק גם את כל הזיכרונות הטובים ואת כל החוויות שהיו לנו בכל השנים האלה, בגלל שהטוב והרע הולכים יד ביד.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים להצטער על הפעולות שלנו, אלא לגדול ולהתפתח מהן. זו תובנה שחשוב מאוד ללמוד מוקדם בחיים. אם אתה הורה, כדאי שתעודד את ילדיך להבין שהרע מחזק את הטוב (ותזכיר את זה גם לעצמך). אם יש משהו מהילדות שלך שמעכב אותך בהווה ומונע מבעדך את החיים שמגיעים לך, עצור וחשוב על זה ככה: האור והחושך פועלים בדיוק באותו זמן, הכל תלוי במה אתה רוצה להתמקד.
איך היינו מסוגלים לראות את אור הירח, בלי אור השמש? השמש לעולם לא מפסיקה לזרוח, ועדיין בכל יום יורד הלילה כי כדור הארץ, מסתובב על צירו – כדור הארץ נמצא בתנועה מתמדת – כל יום מביא איתו את הזריחה של השמש כשכדור הארץ מסתובב במקומו, בדיוק כפי שזה מביא את שינויי העונות. גם אנחנו כמו השינוי בין יום ללילה, לילה ליום, והשינויים מאביב לסתו במשך השנה – כל עונה נושאת אתגרים חדשים, ברכות ותגליות.
לחיות את החיים בצער, מכל סיבה שהיא, זו לא הדרך לחיות. צער יכול להביא לשני דברים בלבד: אשמה ובושה. היו פעמים שנתפסתי לא מוכנה, עם הילדים שלי כששמעתי אותם אומרים "אני מרגיש אשם". אלה מילים ומונחים שאינם בשימוש אצלי בבית, ואז השאלה שלי אליהם הייתה "איפה למדתם את המילה הזאת ולמה אתם מרגישים ככה?" בואו נסיר את המילה הזאת מאוצר המילים שלנו לגמרי. אבל אנחנו אומרים דברים כמו "אני נבוך", "אני מרגיש אשם", "חבל שעשיתי את זה". השאלה שלא מרפה היא, מה הבדל בין אשמה לבושה?
אנחנו חווים רגשות של אשמה כשאנחנו עושים משהו רע – זה קורה כשאנחנו משווים בין מה שעשינו, או לא עשינו לעומת מי שהיינו רוצים להיות. זה מקום שלא נוח להיות בו, אבל למעשה הוא חיוני, כי אתה יכול לבחור ללמוד ממה שקרה ולשנות אותו בפעם הבאה.
בושה זה משהו שונה בתכלית, וזה משהו שכולנו חווים ברמה זו או אחרת, בין אם אנחנו מוכנים להודות בכך או לא, זה קיים בתוכנו. בושה, זה שכאני מאמין שיש בי משהו – שאם אנשים היו יודעים עליו – היה הופך אותי לחסר ערך בעיניהם. בושה, זה למעשה הפחד מדחייה, לא להיות מספיק טוב או שווה מספיק. אנחנו פוחדים שאם אנשים יכירו את הסיפור שלי, אם הם ידעו את האמת עלי, על מאיפה באתי, במה אני מאמין, על כמה קשה לי, ואפילו על כמה מדהים אני, וכמה נפלא אני מרגיש הם לא ירצו להיות סביבי. הדבר המצער הוא, שלפעמים זה קשה באותה מידה להיות חזק או חלש.
אשמה אומרת שאני מרגיש רע. בושה פירושה שאני רע. אשמה זה לגבי ההתנהגות שלנו ובושה זה לגבי מי שאנחנו.
כהורים אנחנו יכולים לעזור ולהבהיר את ההבדל המהותי בין שני הנושאים האלה לילדינו על ידי כך שנלמד אותם לקחת אחריות על הפעולות שלהם, ולהעלות את הרעיון שהם יכולים לעשות את זה שונה בפעם הבאה. אנחנו יכולים גם להבטיח לילדינו שלא משנה מה, הם יצורים טהורים וראויים לאהבה. כהורים, זה מאוד חשוב לא להשתמש בבושה נגד ילדינו, כי כל מה שזה מלמד אותם זה שהם לא ראויים לאהבה.
לפעמים כשאנחנו מלמדים אחרים, אנחנו בעצם לומדים בעצמנו. אז, כשאתה מוצא את עצמך מדמיין מכונת זמן כדי שתוכל לשאול "מה אני צריך לעשות כדי לשנות את העבר שלי תוך כדי תנועה קדימה?" התשובה היא כלום, ממש כלום. העבר שלנו לא צריך להשתנות כדי שנוכל לנוע קדימה, בגלל שהבחירות שלנו והפעולות שלנו, בין אם חיוביות או שליליות, הן אלה שהפכו אותנו לטובים יותר, חזקים וחכמים יותר, היום בהווה.
אנחנו לומדים מהשגיאות שלנו ככל שאנחנו באמת מקדישים את המחשבה לאיך אנחנו רוצים להשתנות. הילדים שלנו, וגם אנחנו הם עבודה תמידית, מתמשכת. אנחנו לא רק בני אדם, אבל הם בני אדם בהתהוות. בואו נעזור לילדים שלנו, ולעצמנו, על ידי שימת דגש על הרעיון של "מה אני רוצה לעשות שונה, תוך כדי זה שאני נע קדימה?" אני רוצה להזכיר לכם שערך עצמי בא מהמקום של תחושה חזקה של אהבה ושייכות, ושזה הכל בידיים שלנו, אנחנו הציר, בואו נעזור לידים שלנו לא לעמוד במקום, אלא להתפתח.
יומן מסע:
- האם אתה מוצא את עצמך מצטער על מעשים מן העבר?
- האם אתה הבעלים של נקודות החוזק שלך?
- האם יש לך נטייה להרגיש אשמה או בושה?