"אש וחרבות הם מנועים איטיים של הרס לעומת רכילות" ~ ריצ'רד סטיל
יש סיפור קבלי מפורסם על רכלן אחד. הוא הפיץ כל מיני סיפורים בעיר וכאשר לבסוף זה התפוצץ לו בפנים, הוא חיפש מחילה מהאיש שהוא השמיץ. כתגובה לבקשת המחילה האיש שהוכפש אמר: "אני אסלח לך אבל יש דבר אחד שאתה צריך לעשות. עלה לגג ההוא עם כרית מלאה בנוצות, פתח אותה, נער אותה ותן לנוצות לעוף לכל עבר".
הרכלן התפלא: "זה הכל?"
"דבר נוסף, אחרי שתעשה זאת, רד למטה ותאסוף את כל הנוצות".
"בלתי אפשרי!" הוא אמר.
"בדיוק. אי אפשר לקחת מילים חזרה לאחר שהוצאו מהפה. שמור על פיך. יותר טוב נצור לשונך".
אחדות היא ההרמוניה שקיימת בתוך ובין יחידים בקבוצה. היא בנויה ממטרה, תקווה או חזון משותף. קהילה יוצרת הרגשה חזקה של שייכות. כאשר אנחנו מאוחדים זה מעלה את ההרגשה הכללית של נינוחות בה כל אחד מכובד ומוערך.
קחו לדוגמא תזמורת, יש הרבה כלי נגינה מיוחדים שתורמים להרמוניה הכללית של הסימפוניה – כלי מיתר, כלי נשיפה, כלי הקשה… וכל אחד הוא משמעותי לצליל הכללי של היצירה המוסיקלית; או אפילו קבוצת כדורגל בה לכל שחקן יש תפקיד מסוים שהכי מתאים לו וכך נעשה מאמץ קבוצתי מושלם. כל שחקן הוא חיוני ושווה ערך לשני.
איך תשמע הסימפוניה ללא כלי הקשה? ללא הקצב והמקצב של התופים? תהיתם פעם? זה יזיק ליצירה בדיוק כמו קבוצת כדורגל ללא שוער. אולי זה לא כל כך יבלוט (אין שיטת ניקוד במוסיקה) אבל חסרונו יורגש. לא יהיה קצב למוסיקה, לא מקצב, לא מבנה, יהיה חוסר.
קהילה אינה שייכת רק לקבוצות ספרא, הרכבי מוסיקה או כתות דתיות. קהילה היא משהו שכולנו שייכים אליה – האנושות שלנו – כולנו מוסיפים למכלול החלקים שלנו, בלי קשר לאלוהים אליו אנחנו מתפללים או לאמונות שלנו. זה חשוב ביותר שנבין כמה חשובה קהילה ובכדי להמשיך ולהעלות את הרגשת האחדות אנחנו צריכים להעריך ולקבל את תרומתו החיונית של כל אחד.
שמעתם את הביטוי "אתה חזק רק כחולייה החלשה ביותר שלך", נכון? זאת אומרת "ככל שנעמוד יחד, נהיה יותר חזקים ועוצמתיים. ככל שנתפלג כך נחלש". זה נכון לגבי הרבה דברים. כשחקרתי קצת לגבי קהילה, נתקלתי במידע מאוד מעניין על פילים.
ידעתם שלפילים יש הרגשת אחדות חזקה בעדר שלהם? פילים הם למעשה מאוד דומים לאנשים, הם חיים 70-80 שנה והם אוהבים את הילדים שלהם מאוד. הם עושים הכל כדי להגן עליהם. למעשה, אם עדר של פילים מאוים ביערות הירוקים והעבותים של אסיה או במישורים המוזהבים והעצומים של הסוואנה על-ידי טיגריס או אריה, הפילים המבוגרים ייצרו טבעת הגנה מסביב לגורים וירטנו עם החדק שלהם כדי למנוע מהמאיים לפגוע בהם? הפילים יעמדו מאוחדים ויגנו על הצעירים בכל מחיר. נשמע כדרך טובה לחיות, אבל בכנות, כמה מאתנו באמת דואגים לאחרים? כמה כבוד אנחנו נותנים לכל מי שאנחנו פוגשים?
זה מזכיר לי את הסיפור על גן עדן וגיהינום, שמספר שאיש אחד דיבר עם הבורא על גן עדן וגיהינום והבורא אמר לו ,"בוא אראה לך את הגיהינום".
הם נכנסו לחדר בו ישבה קבוצה של אנשים סביב סיר ענק של נזיד אבל כולם היו רעבים ומיואשים. כל אחד החזיק כף שהגיעה עד לסיר אבל כל כף הייתה ארוכה, הרבה יותר מהידיים שלהם, ואי אפשר היה להשתמש בהן להביא מהנזיד לפה. לשווא הם ניסו לאכול ואף אחד לא יכל להביא את הכף אל פיו. הסבל היה נוראי.
"בוא, עכשיו אראה לך את גן עדן", אמר הבורא לאחר זמן מה. הם נכנסו לחדר אחר, זהה לראשון – סיר של נזיד, קבוצת אנשים ואותן כפות ארוכות. אבל כולם היו שמחים ואכלו טוב, היה צחוק ופטפוטים. "אני לא מבין", אמר האיש. למה כולם שמחים פה ובחדר ההוא כולם אומללים למרות שהכול הראה אותו הדבר?"
הבורא חייך, "אה, זה פשוט", הוא אמר. "כאן הם למדו להאכיל אחד את השני".
אנשים בקהילות דואגים אחד לשני, הם שומרים אחד על השני והם מעריכים את התרומה אחד של השני. יתרה מזאת, כאשר אנחנו מבינים שזו האחריות שלנו, אנחנו מודעים לכמה כוח והשפעה יש בנתינה שלנו. יחד אנחנו יכולים לגרום לשינוי. זכרו ,כולנו מחוברים; המילים והפעולות שלנו לא רק משפיעות עלינו, אלא על כל מי שמסביבנו. כמו שאלברט איינשטיין אמר: "אהבה היא התשובה".
יומן מסע:
- שימו לב איך אתם מתייחסים לאנשים סביבכם – מהחברים הכי טובים ומשפחה לאנשים שאתם פוגשים במשך היום.
- שימו לב למילים שאתם אומרים ולפעולות שאתם עושים.
- עשו משהו נחמד למישהו, אפילו למישהו זר.