פרשת השבוע הזה, הראשונה בספר דברים, מתחילה במלים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", שפירושן: אלה המלים. משה עומד לעזוב את העולם בקרוב, ויודע שיש לו זמן מוגבל; בפרשה הזו נמצאות המלים שהוא בוחר כדי לשתף בהן את בני ישראל לפני שהוא עוזב. הזוהר אומר לנו שכל מה שקדם למסר הזה מידי משה היה חסר משמעות.
אם כן, מה היה המסר האחרון שמשה נתן לבני ישראל? הוא אמר להם במה שגו; ומפני שלא רצה להביך אותם, הוא למעשה הזכיר רק את המקומות שבהם עשו את הטעויות, מבלי להזכיר את הטעויות עצמן.
משה בחר שהלימוד האחרון שלו יהיה לומר לאנשים מה לא בסדר בהם – לומר להם מהי הפסולת שלהם. זה משמעותי מאוד, ולכן, אנו לומדים מזה שאחת המתנות של השבת הזו היא היכולת לראות את הזבל שלנו; מפני שלא נוכל להשתנות ולהגשים את המטרה שלשמה באנו לעולם הזה אם לא נוכל לראות את הזבל שצריך שינוי. אבל כדי לראות את הזבל שלנו, ישנם שני תנאים מוקדמים: רצון והבנה.
נתחיל עם ההבנה. עלינו להבין שיש מרחק עצום בין האדם שאנו עכשיו ובין האדם שאנו צריכים להיות. זה לא רק שאני רוצה להיות קצת טוב/ה יותר, אלא עלי להפוך לאדם שונה לגמרי. אם לא נדע זאת, לעולם לא נזכה לראות את הזבל שלנו.
הדבר השני הוא הרצון לראות את הזבל שלנו. אחד הפרקים האהובים עלי בתהלים הוא המזמור שכתב דוד המלך על נתן הנביא שבא אליו כדי לומר לו את כל הטעויות שעשה בפעולותיו עם בת שבע. הזוהר שואל, אם נתן בא לומר לו את כל החטאים שעשה, הרי אין זה יום שמח; זה זמן לכתוב שיר עצוב. אבל דוד המלך כתב שיר שמח; מפני שלא היה בעולם דבר ששימח אותו יותר מאשר שמישהו יוכל להראות לו מה לא בסדר בו.
המקובלים מסבירים שספר תהלים אומר שרמת השמחה שהרגיש דוד המלך כאשר היה עם אהובתו, בת שבע, הייתה אותה שמחה שהרגיש כאשר נתן בא אליו. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם שגילוי הזבל שלכם יגרום לכם אותה שמחה ואושר כמו להיות עם בני הזוג הקוסמיים שלכם? אבל זה מפני שהזמן היחיד בו גילוי הזבל שלנו מגיע אלינו מתקיים כאשר יש שמחה – כאשר אנו רוצים זאת.
עלינו לשאול את עצמנו: מה יגרום לי להיות היום האדם המאושר ביותר? מה יגרום ליום הזה להיות היום המאושר ביותר בחיי? אם נחליט שכשאדם מסוים או מצב מסוים יבואו אלינו כדי להראות לנו את הזבל שלנו זה יעשה את היום שלנו ליום הטוב ביותר, אז זה יבוא אלינו.
אני יודע שכולנו פגשנו אנשים שמרוכזים לגמרי ברצון שלהם לקבל לעצמם בלבד, ואינם רואים בכך שום פסול. וישנם גם אנשים כמונו, שנאבקים לגדול, להשתנות, מוצאים דברים שאינם כשורה אצלנו, ומנסים לשנות אותם. איך יכול להיות הבדל גדול כל כך בין אנשים שאין להם שום רצון לגדול ולהשתנות, ובין אלה שמרגישים נורא כאשר הם מוצאים את הפסולת שבתוכם ורוצים לשנות אותה?
התשובה היא, כותב רב אשלג, שהבורא לעולם לא יגלה לנו משהו אלא אם א] יש לנו רצון להשתנות ב] יש לנו היכולת להשתנות. לכן, הבורא לעולם לא יראה לנו את הזבל שלנו אם אין לנו הרצון לשנות אותו או היכולת לשנות אותו.
אתם יכולים לשבת עם המנהיג הרוחני הדגול ביותר ולבקש ממנו לומר לכם מהי הפסולת שלכם, אבל יתכן שהוא או היא לא יוכלו לראות זאת. עליכם לבקש מהבורא את הזכות לגילוי הזה. אנשים יכולים להראות לנו חלקים של הזבל שלנו, אבל הגילוי המלא הוא מתנה שבאה רק מהבורא. והיא באה אלינו רק, כפי שאומר רב אשלג, אם אנו רוצים לשנות אותה ויש לנו הכוח והיכולת לשנות אותה.
השבת הזו, שבת דברים, נקראת שבת חזון. המקובלים מלמדים שבמשך השבת הזו אנו יכולים, בין אם באופן מודע או ברמת הנשמה, לראות את האני המושלם שלנו. איך זה קשור למה שדיברתי עליו, ראית הזבל שלנו? אנו נעשים לאני המושלם שלנו ברגע ששינינו את כל הזבל שלנו. ועלינו לראות את הזבל שלנו בכדי לשנות אותו. לכן, אחת המתנות הגדולות של השבת הזו היא שאם נבקש זאת, משה יבוא ויראה לנו את הזבל. זו המתנה הנפלאה והמרגשת הזמינה לנו השבת הזו.