מאת: מוניקה ברג
ביולי 2006 ביקשה מלצרית בווסטלייק, אוהיו, מלקוחה שהזמינה משקה להציג את תעודת הזהות שלה. אבל מה שראתה המלצרית זעזע אותה: זה היה רישיון הנהיגה הגנוב שלה! ארנקה נגנב כמה שבועות קודם לכן בעיר אחרת. ואז, במקום להגיש משקאות לשולחן, היא הביאה את המשטרה, שעצרה את הגנבת!
חשבו על כך. מה הייתה הסבירות לכך שסדרת האירועים הזו תתרחש? היו שם כל כך הרבה פרטים שונים: האוכלוסייה הגדולה של ווסטלייק והמסעדות הרבות… העובדה שהגניבה התרחשה במקום אחר… לוח הזמנים של עבודת המלצרית… ההסתברות שהיא תשרת דווקא את הלקוחה המסוימת הזו שהזמינה אלכוהול… או כל אחד ממאות הגורמים האחרים. הסבירות שהאפשרות הזו תתרחש הייתה קרובה לבלתי אפשרית!
אם כן… האם זה היה צירוף מקרים? או שמא זה היה רק עוד מפגש מטורף (כמובן, מפגש שכיכב בכותרת החדשות), מפגש שהראה לנו שייתכן ויש לאירועים סדר בעל משמעות רבה הרבה יותר מאשר אנו מבינים או טורחים לשים לב?
זאת מכיוון שרובנו חווינו לפחות אירוע אחד – אם לא רבים – שנראה מאוד לא סביר. ייתכן שחשבנו על מישהו, והוא בדיוק התקשר. אולי ראינו דברים מסוימים או שמענו ציטוט או מילים ש”דיברו” ישירות אל מצבנו הנוכחי. בהקשר זה, מוזיקה שימשה לי לעתים קרובות כשליחה. לעולם לא אשכח איך שיר של ג’ון לג’נד, שהתנגן באזני במהלך תקופה מאתגרת, העביר לי מסר ברמת הליבה בתקופה קשה במיוחד. (טיפלתי באבי, שסבל מדמנציה.) אפשר לומר שזה היה רגע אמיתי של “דם, יזע ודמעות”… רגע שעזר לי לאתחל מחדש ולכוונן את הבהירות והחוזק שלי.
הקבלה מלמדת שלכל דבר ולכל אחת ואחד בחיינו יש פוטנציאל להיות מורה. על פי הבעש“ט, אפילו לעלה נושר יש תכלית, החל מהריקוד העדין שלו עם ובעקבות הרוח ועד ליעדו. אנו אולי לא קולטים את הדרכים בהן מתנהלים הדברים או את סיבותיהם, אבל הן תמיד נמצאות שם.
לא מזמן הזמנו, מייקל ואני, מסך זכוכית חדש לאח שבביתנו. בקופסה הגדולה שהגיעה היו חלקים רבים מאוד, שקשה היה אפילו לספור אותם… אבל איכשהו, כולם התאימו זה לזה. החיים שלנו דומים לתיבה הזו בכך שלכל דבר שנכנס לתחום שלנו יש מקום ו/או סיבה להיות שם. אור הבורא מעניק לנו את מדריך ההוראות האולטימטיבי – אנו רק חייבים להתחבר אליו בכך שנשקיע תשומת לב!
יש אנשים המאמינים שהיקום הוא כאוס מוחלט ושקריאת “מסרים” היא תופעת לוואי של הרצון האנושי שלנו לחפש סדר. והמדע יכול לתמוך ברעיון שבני אדם יצרו – וממשיכים ליצור – סדר בדרכים שונות כדי לעזור להישרדות ולהתפתחות שלנו. הכלכלן האוסטרי פרידריך האייק בילה שנים בחקר המושג “סדר ספונטני”, או הרעיון שרבות מן המערכות שלנו אורגנו באמצעות תרומות משותפות של אנשים רבים לאורך זמן. דברים כמו כלכלת השוק, התפתחות האינטרנט ואפילו השפה עצמה הם דוגמאות להפיכת הכאוס למערכות מובָנות באופן אוניברסלי המשרתות צרכים חיוניים. התבוננו בשפה, למשל. אי שם בעבר הרחוק, השמיע כנראה איש מערות צליל כדי להזהיר מפני סכנה מתקרבת. ייתכן שהאזהרה הזו נשמעה דומה במקצת למילה “רוץ”, שהפכה מאוחר יותר לחלק מרשימת ביטויים עצומה ההולכת וגדלה. ובראשה של כמעט כל התקדמות אנושית מאז ואילך נמצאת אותה יצירה משתנה וצומחת שאנו מכנים שפה.
באשר למושג “צירוף מקרים”, המחקר יכול לכמת גם אותו. במחקר שפורסם בThe Journal of the American Statistical Association,
אספו שני מתמטיקאים מאוניברסיטת הרווארד ונתחו אלפי חוויות מזדמנות שנחוו על ידי נבדקים. הפרופסורים דיאקוניס ומוסטלר הגיעו למסקנה שבהתאם ל”חוק המספרים הגדולים באמת”, כל מה שאתם זקוקים לו הוא מדגם מספיק גדול, ואז הכל יכול להתרחש. נניח, למשל, שיש רק סיכוי של אחד למיליון שיתרחש צירוף מקרים. אם יש לכם מאגר של 400 מיליון אנשים, אז יש פוטנציאל לכך שיתרחשו 400 מיליון צירופי מקרים מדהימים!
מה שמחזיר אותנו לזה: האם אירועים ראויים לציון כאלה – שלא לדבר על שאר החוויות שלנו – באמת נושאים בחובם משמעות? או שמא הם פשוט תוצרי לוואי של המאמץ שלנו להעניק חשיבות במקום שבו לא היא קיימת?
התשובה היא כן, וכן.
אנו יכולים לבחור לראות את העולם כאקראי וכאוטי ותו לא. או שנוכל לראות בו מקום שבו משמעות קיימת בכל מקום, והיקום נמצא אתנו בכל צעד ושעל של הדרך , בזמנים משמחים ומאתגרים כאחד.
עבור קרל יונג, המשמעות של אירועים סינכרוניים יכולה להיקבע רק במרחב שבין העולמות הפנימיים והחיצוניים. מנקודת מבט קבלית, הצומת הזו היא המודעות שבה אנו חיים, המאפשרת לנו להציץ אל מעבר למסך המכסה את החיים הכביכול “פשוטים” כדי לקלוט את האור המצוי בתוך ומאחורי הכל. קרן ברג לימדה שכדי להשיג את המצב הזה, עלינו לפקוח את העיניים והאוזניים שלנו מכיוון שהיקום תמיד מדבר אלינו. הזריחה המפוארת הזו? אולי אומרת לכם משהו על ההתחלות שלכם. תקלת התנועה המתסכלת הזו? מלמדת אתכם משהו (ורק אתם יכולים להחליט על כך), אולי היא מזכירה לכם להאט את הקצב ולשים לב יותר.
אז נסו זאת: במשך יום אחד, הסתכלו על הכל כמכוון ובעל מטרה.
מכיוון שכאשר אנו מחפשים ומתחילים להבין את המסר שנמצא בכל דבר, בוטה או עדין, החיים שלנו מקבלים יותר עושר ומשמעות. אנו רואים ש”צירופי המקרים” ייתכן ואינם כל כך מקריים אחרי ככלות הכל. הם פשוט תזכורות מפוארות ומרשימות לאותה שותפות מתמשכת שיש לנו ביצירה המשותפת של חיינו. וככל שנרגיש יותר את השותפות שלנו עם היקום, כך נמשוך יותר תזמון אל חיינו כדי לעזור לנו למצות את מלוא הפוטנציאל שלנו!