מאת: מוניקה ברג
תארו לעצמכם לרגע שאתם בני אלמוות. כיצד יהיו חייכם שונים?
דברים כמו כישלון או מחשבות ודעות של אחרים לא ייראו כל כך מרתיעים, נכון? לעומת זאת, אם גיליתם לפתע שאתם בני אלמוות, יש סיכוי טוב שתרגישו עירוי פתאומי של אפשרות. גבולות ייעלמו… מכיוון שאחרי ככלות הכל, אינכם הולכים לשום מקום, נכון?
זו האנרגיה של חג השבועות. זה יום שבו ניתנת לנו ההזדמנות לחוות טעם של חוסר גבולות. להתחייב מחדש לחיות את חיינו הטובים ביותר מלאי הברכות והשפע. חג השבועות מחבר אותנו למה שמכנים המקובלים “ההתגלות בהר סיני”. השם עצמו הוא מילת קוד לאיחוד המושלם בין האור לעולם הפיזי.
מכיוון שזה מה שהתרחש לפני 3,400 שנה במדבר: החיבור בין השמים והארץ התבטא בקבלת חוכמה אלוהית. כתוצאה מכך, בכל שנה בזמן הזה, אנו נכנסים למצב של פוטנציאל טהור, שבו הכל אפשרי – אפילו הרעיון של חיי נצח.
אני יודעת מה אתם חושבים: איך כל דבר – שלא לדבר על כל אחת ואחד- יכולים להיות בני אלמוות? זה נוגד כל עובדה וחוק מדעיים שלמדנו. עם זאת, מה שאנו יודעים על טבעם של החיים (ולצורך העניין, של המוות) הוא רק הצצה זעירה של מה שנמצא במחוזות הבלתי נראים.
באשר למדע, רק התחלנו לגרד את פני השטח של ההיבטים האלמותיים של היקום הפיזי שלנו. לדוגמה, אנו למדים שכוכבים נולדים ולבסוף מתים. אבל האם הם מתים? באמת? אנרגיית השמש, הקרינה, ההשלכות והיסודות הכימיים, נפלטים מהכוכבים במשך מיליארדי וטריליוני שנים. והדברים הללו, הנפלטים מכוכבים “גוססים”, נעשים לאבני הבניין לכוכבים חדשים ולגופים שמימיים, כמו גם לכל צורות החיים שעשויות להתקיים ביקום. למעשה, על פי נאס”א, “מהפחמן שנמצא בDNA – שלנו ועד לסידן בעצמות שלנו, כמעט כל היסודות בגופנו נוצרו בלבבות הלוהטים ובחבלי המוות של הכוכבים”. לא משנה מי אנחנו ומהיכן אנו באים, כולנו עשויים מאבק כוכבים! וזה רק ההיבט הפיזי של ה”אלמוות” שלנו.
למלים, למעשים וליצירות שלנו יש פוטנציאל להפוך אותנו לבני אלמוות, לפחות במובן ההומניסטי של המילה. מי לא שמע את השם אפלטון, למרות שהוא חי לפני למעלה מאלפיים שנה? מי לא שמע סונטה או מחזה של שייקספיר? או קרא שיר של אמילי דיקנסון? או התפעל מעבודותיהם של האומנים הגדולים הרבים שעברו כבר מזמן מן ;המימד הפיזי הזה? אנו משאירים שאריות של עצמנו בילדים שלנו, בעבודה שלנו ובעצם אופן ההוויה שלנו.
אנו יכולים להציץ אל תוך תחושת הנצחיות הזו בכל עת גם באמצעות הלימודים והתרגולים הרוחניים שלנו – יהיו אשר יהיו. בעלי מיכאל ביטא את החוויה שלו כך: “כאשר אני מתחבר אל הזוהר [תורת הקבלה], מה שאני בעצם עושה, אני מקרין את אור חיי הנצח אל אותו היבט של הגוף הפיזי שלי, הנשמה שלי והעולם…” העבודה הרוחנית שלנו עוזרת לסלק את השליליות, הכאוס והפחד מן החיים שלנו ומיישרת אותנו מחדש עם האור בכל ביטוייו. וככל שנחדיר לעצמנו ולעבודתנו יותר את האור הזה, כך יאירו היצירות שלנו בעולם הזה יותר ויותר.
בסופו של דבר, משמש חג השבועות כתזכורת רבת עוצמה לכך שאנו נמצאים לנצח בשותפות עם אור הבורא, וכי הגבולות שאנו קולטים בחיינו לרוב אינם אמיתיים. הם קיימים רק מכיוון שהאמנו שהם קיימים. חשבו על כך: רק לפני 130 שנים קצרות, אם הייתם אומרים למישהו שבני אדם יטוסו בקרוב במכונה מעל העננים, ייתכן שהייתם נשלחים לבית חולים לחולי נפש. אבל הנה אנחנו כאן, עם כ-2.5 מיליון נוסעים שעולים למטוסים בכל יוֹם.
באופן דומה, איך תוכלו לדעת מה אתם יכולים או לא יכולים להשיג עד שלא תנסו זאת? זה הזמן להניח בצד את ה“אל תעשה” ואת ה“לא יכול” שלכם ולהציץ דרך העדשה של הכל אפשרי!
מנקודת מבט זו, האתגרים והכישלונות לכאורה הופכים להזדמנויות לשינוי. על ידי מתן תשומת לב למה שאנו נוטים להתנגד לו ועבודה על התחומים הללו, אנו הופכים לגרסאות חזקות יותר, גמישות יותר ובעלות יכולת רבה יותר של עצמנו. ואפילו משוכה אחת שהצלחתנו לעבור ולהתגבר עליה עוזרת להתנגדות שלנו לצמיחה ולשינוי להתפוגג.
הרב ברג אמר לא פעם ש”מודעות היא הכל”. המודעות הבלתי מוגבלת של חג השבועות היא רבת עוצמה מאין כמוה. בין אם אנו חושבים על חיי נצח כעל אפשרות מילולית או כלי מטפורי עבור ההתפתחות שלנו ושל העולם, על ידי הנגיעה בהם וההתחברות אליהם, אנו עולים מעל ומעבר לחיינו כפי שהכרנו אותם. אנו מתחילים להכיר, לדעת ולאמץ אל לבנו את החלקים האינסופיים של עצמנו – את ההיבטים של ההוויה שלנו שהם נצחיים!
ואנו מתחילים להבין שכל דבר וכל מי שאנו פוגשים חולק גם הוא ניצוץ של אותו אור נצחי: אותו אור אחד שהאיר וזרח אל כל עָבָר… ואשר יאיר ויזרח אל כל שעתיד לבוא.