מאת מיכאל ברג
ההפטרה מדברי הנביאים שאנו קוראים לאחר פרשת “וַיֵּשֵׁב” היא מספר עמוס, ושם נאמר: “וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה”. [עמוס, פרק ב’, פסוק י”א]. פירוש המילה “נזירים” כאן הוא היפרדות מוחלטת מהגשמיות של העולם הזה, ולכן חיבור מוחלט לאור הבורא. רב אשלג אומר לנו שכאשר אנו מדברים על נבואה, הכוונה היא ליכולת להביא את האור למטה אל אלה שעדיין לא התעוררו אל החיבור לאור הבורא. נביא הוא אדם שמעורר חיבור לאור הבורא אצל אחרים.
כאשר נאמר בקטע הזה : “וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם”, המילה “בְּנֵיכֶם” מייצגת את אלה שעדיין לא מחוברים לאור הבורא. בדורות קודמים, אדם היה צריך להיות ברמה גבוהה יותר כדי להיות נביא, כדי להיבחר על ידי הבורא להיות ערוץ לאור שיתגלה ולעורר השראה באחרים להתחבר לאור הבורא. אבל בדורנו, כל אדם שבאמת רוצה יכול להיות נביא ויכול להיבחר על ידי הבורא להיות זה שיביא את האור לעולם.
איך אנו יודעים זאת? בספר “יְשַׁעְיָהוּ”, כאשר מדובר על גמר התיקון, סוף הכאב, הסבל והמוות בעולם הזה, נאמר “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל” [יְשַׁעְיָהוּ פרק כ”ז פסוק י”ג]. שופר שמעורר אחרים לחיבור עם אור הבורא. אבל לא נאמר מי באופן ספציפי יעשה את העבודה הזו; נאמר שיהיו אנשים שיעשו את העבודה הזו, ואז כל העולם יגיע לידי חיבור מושלם אל אור הבורא. המדרש מציין שבדרך כלל נאמר מי יעשה זאת, אדם זה יעשה את המעשה הזה, ואדם אחר יעשה מעשה אחר. אבל בפסוק מספר יְשַׁעְיָהוּ המדבר על גמר התיקון, לא מצוין שם של אדם, ונאמר רק שיהיו אנשים שיעשו את העבודה הזו. מדוע לא אומרים לנו מי יהיו האנשים האלה?
כאשר אנו מדברים על השופר הזה, או על הקול שיאפשר את הסרת הכאב, הסבל והמוות מן העולם הזה, אנו מדברים על אלה שיהיו מעוררי ההשראה, המרוממים, אלה שיביאו את החכמה לעולם. ושוב, בדורות קודמים, אדם היה חייב להיבחר והיו חייבים ללמד אותו. אבל בדורנו, בזמננו, האדם בעצמו בוחר אם הוא או היא יהיו חלק מתקיעת השופר הזו, חלק מהערוץ, מהכרוז המבשר על גילוי אור הבורא בעולם.
לכן, כאשר הבורא אומר: “אקח מהצעירים ביותר שבכם, מהקטנים ביותר שבכם, להיות נביאים, להיות נזירים, להיות מחוברים לאור הבורא”, פירוש הדבר הוא שאדם לא חייב להיות במצב רוחני נעלה כדי להיות חלק מתקיעת השופר, מעשיית עבודת גמר התיקון. בדורות הקודמים, זה היה חייב להיות משה, או רבי שמעון, למשל. אבל בדורנו, כל אדם שבוחר בכך יכול להיות חלק מן ההתגלות הזו.
לכן לא מצוין ב”יְשַׁעְיָהוּ” מי יהיו מבשרי המשיח, קץ הכאב, הסבל והמוות… מכיוון שכל אדם שבוחר בכך יכול להיות זה שמקבל את האור שיביא את גמר התיקון לעולם. לכן אינכם יכולים לומר שזה יהיה האדם הזה או האנשים האלה; יהיו הרבה שייקחו על עצמם את עבודת תקיעת השופר הזו, להיות השליחים, המבשרים, אלה שיביאו את אור גמר התיקון לעולם ולאחרים.
והבורא אומר שהוא ישפוך את אורו, יזרים את האור והחכמה למטה בשפע אל האנשים שבוחרים להיות ערוצים לאור, כדי שיוכלו לעשות את העבודה הזו. ואז אפילו הצעירים ביותר מביניכם, הקטנים ביותר מביניכם, אומר הבורא, והוא מתכוון לקטנים ביותר מבחינה רוחנית, יוכלו להיות נביאים, יוכלו להיות הערוץ הזה שיביא את אור החכמה לעולם. וזה אומר שבדורנו, אפילו הקטן ביותר מבחינה רוחנית, אם הוא מעורר את רצונו להיות ערוץ, יוכל להיות זה שייקרא נביא האור. זה מעולם לא היה נכון קודם לכן. בתקופת משה, אדם יכול היה לרצות להיות נביא, להיות ערוץ אמיתי לאור הבורא, אבל זה היה בלתי אפשרי.
לכן, האור שמתגלה מהקריאה הזו בספר עמוס: “וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים”… “אציף אתכם בשפע אור וחכמה כדי שתוכלו לקחת את האור והמסר הזה ולתת אותו לעולם ” – הוא אור שכל מה שאדם צריך לעשות כדי לקבל אותו הוא לעורר בתוכו את התשוקה אליו. לכן נאמר שנגיע לגמר התיקון שכאשר מספיק אנשים ישמעו את המסר הזה. לא נאמר שהבורא יעשה זאת, לא נאמר שנביא מסוים יעשה זאת; אלא שיהיה זה אוסף של הרבה אנשים שייקחו על עצמם את הרצון להביא את האור הזה ואת המסר הזה לעולם.
וכמובן, הצד השלילי יאמר לנו, “לא, את לא יכולה, אתה לא מסוגל.” אבל כאשר זה יתרחש, אנו חייבים להזכיר לעצמנו מה שנאמר בהפטרה של פרשת השבוע הזה, פרשת “וַיֵּשֵׁב” : שאפילו הקטן שבקטנים יוכל להיות נביא. אנו חייבים להזכיר לעצמנו שנאמר שהבורא ישפוך שפע של אור וחכמה למטה אל כל אדם שיעורר בתוכו את הרצון להיות נביא. בדורנו, הקטנים ביותר שביננו יוכלו להיות נביאים, צינור אמיתי לאור הבורא שיבוא לעולם הזה.
אחת מהתגליות והתשוקות הגדולות ביותר שאנו חייבים לעורר, לכן, היא זו: “אני יכול/ה, ואני רוצה, להיות נביא/ה של הגילוי הזה, להיות ערוץ, צינור להביא את הגילוי הזה לעולם, ואני בוודאות מוחלטת שאפילו אם אני השפל /ה שבשפלים, אם אני רוצה, אז אני יכול/ה להיות נביא/ה של אור הבורא”. זה האור וזו החכמה שאנו יכולים להביא לעולם; ומי הם “אנחנו”? כל אחד ואחת. הבורא יזרים למטה אור וחכמה אל כל אדם שמעורר את הרצון הזה. ויש לנו הזכות, בשבת הזו, שבת “וַיֵּשֵׁב” , להתעורר גם לרצות, וגם לקבל, את היכולת להיות בדרכים הולכות וגדלות יותר ויותר, להיות ערוץ, צינור להביא את האור הזה העולם, צינור שיניע את כולנו קרוב יותר אל גמר התיקון.