בשנה שעברה ביקרתי בוורמונט והחלטתי לקחת שיעורי סקי. אני אוהבת סקי, אבל מכיוון שגרתי בדרום קליפורניה רוב חיי, לא היו לי הרבה הזדמנויות לתרגל זאת. עכשיו, כשאני גרה בחוף המזרחי, חשבתי לנצל זאת ולשפר את כישורי הגלישה שלי. כאשר פגשתי את מדריך הסקי שלי, איש כפרי מבוגר בשם טד, התגובה הראשונה שלי הייתה חרדה, אבל חשבתי שבגילו יש לו בוודאי הרבה ניסיון ויהיה בוודאי בטוח לגלוש אתו. עברנו מחדש על הדברים הבסיסיים ולפני שהבחנתי בכך כבר היינו בראש הגבעה מוכנים גלישה הראשונה שלנו. בלי ששמתי לב לכך כלל, מדריך הסקי שלי העביר לי מידע הרבה יותר נרחב מאשר צורת הגלישה הנכונה ובטיחות. כשהתחלנו, לא יכולתי שלא לחוש באנרגיה חמת מזג בתוכו, ולמרות שהוא היה נחמד מאוד, המשכתי להרגיש תחושת בטן לא נעימה ולא נוחה. הרגש הזה התפוגג לאטו כששיתפנו זו את זה במזלות שלנו, אני בתולה והוא תאומים, וברגע שגילה מה אני עושה, כל סיפור החיים שלו זרם מתוכו החוצה. בעוד החוויה הזו אינה חדשה לי, נראה כאילו הוא בקושי נושם במעבר בין אתגר חיים אחד למשנהו, עד כדי כך שהייתי חייבת להפריע לו כדי לשאול שאלות בסיסיות וחיוניות כמו "מתי אנו יורדים מהמעלית?" או "האם זה מדרון תלול מאוד?" אמו סבלה ממחלת נפש קיצונית ואביו היה אלכוהוליסט אלים. הוא עזב את הבית בגיל 18. טד גם הוא היה אלכוהוליסט, ולכן הוא חיפש עזרה לאחר כישלון נישואיו השניים. אני תמיד נדהמת מסיפוריהם של האנשים. לעולם לא הייתי יכולה לדעת שהאדם המתוק הזה, אם כי המוזר, גדל בצורה כה סוערת.
ביום השני, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הוא דיבר אתי אפילו עוד יותר בפתיחות. היינו על מעלית אחרת בדרכנו למדרון תלול וקשה יותר. בדרכנו למעלה, הוא שיתף אותי בחוויה נוספת אודות משפחתו. הוא סיפר לי שלא בילה הרבה זמן עם אביו כשגדל. הוא כעס עליו בגלל שהיה שיכור מרושע שהוציא את זעמו על אמו. יום אחד, מתוך תסכול וייאוש, צעק טד על אביו: "אני הולך להרוג אותך!" ביום שלמחרת, הוא נשלח לגור עם סבתו. אני חשבתי שזה היה קצת קיצוני. לאחר מכן הוא הסביר לי שסבו ודודו נפטרו באותו יום. הוא תמיד תהה מדוע זה היה כך, ולאחר שנים רבות הסבירה לו סבתו מה באמת התרחש אותו יום. סבו של טד היה קצב, ועל דודו הבכור של טד נפל כל עול ניהול העסק. אותו זמן הם לא ידעו שסבו של טד סבל מדיכאון עמוק, הם חשבו רק שהוא עצלן וחסר משמעת עצמית.
בסופו של דבר, בוקר אחד, כאשר דודו של טד התכונן ללכת לעבודה, הוא אמר לאחיו לחכות במכונית המסחרית והוא עוד מעט חוזר. הוא רץ חזרה לתוך הבית, עלה לחדר השינה של אביו, שם הרג את אביו עם סכין קצבים ולאחר מכן ירה לעצמו בראש.
למותר לציין שהייתי המומה לגמרי. הייתי כבר מופתעת מסיפורו של האיש והמשך הסיפור הדהים אותי לגמרי. זו הייתה עבורי עדות לכך שאנו לעולם לא באמת יודעים מה מסתתר מתחת לפני השטח של האנשים סביבנו. כולנו מסתובבים עם סרטים בראשנו ואנחנו הסכום הכללי של החוויות שלנו, טובות ורעות.
הסיפור הזה אולי חולני, אבל הוא הביא אותי לידי הבנה מדהימה… למרות שהסיפור זעזע אותי, הרי רק יום אחד קודם לכן שיתפנו את המזל האסטרולוגי שלנו, דיברנו על חיינו, חלומותינו ומטרותינו, ונהנינו יחד ממדרונות הסקי. אותו רגע לא היה לי כל מושג מה האיש הזה עבר בחייו, ושהייתה אפשרות אמיתית שיום אחד הוא בעצמו ירצח את אביו.
סיכום החוויה הזו הוא שכולנו אולי שונים, אבל למעשה דומים. הקבלה מלמדת שברמת הנשמה, כולנו דומים, וכולנו מחוברים. אנו מרגישים טוב כשאנו חושבים על האנשים שאנו אוהבים, אבל מה לגבי האנשים שגורמים לנו להצטמרר, אלה שאותם אנו שופטים כ"רעים", "מסוכנים", "פושעים"?
המחזאי הרומי טרנס אמר: "כולנו אנושיים, לכן, שום דבר אנושי לא יכול להיות זר לי." יכול היה לי קל מאוד לומר לדודו של האיש הזה "לעולם לא הייתי יכולה לעשות זאת". האמת הקשה היא שכבני אנוש, לכולנו יש אותם מרכיבים. נזכרתי בסיפור של גווין דה בייקר, "מתנת הפחד". אישה, שהרבה אנשים הכירו והעריצו, זעמה על החבר הקודם שלה ולפעמים דמיינה כיצד היא הורגת אותו, למרות שכמובן לעולם לא תכננה לבצע זאת ממש. יום אחד, תוך כדי נהיגה, ראתה את החבר הקודם שלה במעבר החצייה שלפניה. זעם עלה בתוכה והיא לחצה על הגז, העלתה את המהירות ל-50 קמ"ש, ונסעה ישר לקראתו. למרבה המזל, היא רק פצעה אותו, אבל ההישרדות שלו היא הסיבה היחידה לכך שאנו לא מכירים אותה כרוצחת. כל המרכיבים היו שם, אבל תודה לאל, המעשה עצמו לא הצליח.
אם נקבל את העובדה שכולנו מסוגלים למעשים שאנו רואים כנתעבים, נוכל גם לקבל את העובדה שאנו מסוגלים באותה מידה למעשים שאותם אנו רואים כמופלאים. זה יכול לעזור לנו להבין שאנו לא כל כך שונים כמו שאנחנו חושבים. אנו לעולם לא יכולים לדעת מה עברו בני אדם בחייהם, ובעוד אנו שופטים אותם לחומרה בהתבסס על עדויות שטחיות, יתכן והם פועלים בצורה הטובה ביותר בהתחשב בנסיבות שלהם. כשנשים את השיפוט והביקורתיות בצד נוכל לדעת דברים חדשים על מישהו אחר, ובתהליך הזה, לגלות משהו חדש על עצמנו. זה יכול להתחיל בכך שנשים בצד כל שיפוטיות ונחפש דרכים לדעת דברים עמוקים יותר על כל מי שאנו פוגשים.
ממחשבה לפעולה
בפעם הבאה שתפגשו מישהו חדש, בקשו אותו לספר על עצמו. חפשו דרכים שבהם אתם יכולים להיות דומים לו, טובים או רעים,במקום לשפוט אותו ולראות את ההבדלים ביניכם. כל אדם זכאי ליהנות מיתרון הספק.