"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" [שמות י”ד ל’]
מאת: מיכאל ברג
יש בפרשת בשלח פסוק שמעלה כמה שאלות. בפסוק נאמר "ויושע ה' ביום ההוא" [כלומר יום חצית ים סוף]"את ישראל מיד מצרים". בני ישראל היו בגלות מצרים במשך 210 שנים, והיום בו יצאו ממצרים היה יום הגאולה. אבל בפרשת "בשלח" נראה שנאמר שהיציאה ממצרים, אותה אנו חוגגים בפסח, לא הייתה כל כך חשובה, ושחציית ים סוף הייתה הגאולה האמיתית. אם כן, איך נבין שהתורה כמעט מתעלמת מכל הנסים של עשר המכות והיציאה ממצרים, ואומרת שהדברים האלה לא היו כל כך חשובים, אבל הגאולה האמיתית היא מה שהתרחש "ביום ההוא", יום חציית ים סוף?
המקובלים מסבירים משהו שהרב ברג דיבר עליו לעתים קרובות, והוא שהמטרה היחידה של העבודה הרוחנית היא ודאות באור הבורא. כל מה שאנו עושים, כל המעשים הרוחניים שאנו עושים, נעשים כדי להביא אותנו לידי ודאות. ודאות היא המטרה. כאשר היו בני ישראל במצרים, נאמר שלמרות שהם קיבלו עזרה גדולה וגאולה, הם לא קיבלו ודאות. הם עדיין לא חיו מתוך ועם ודאות. רק לאחר חצית הים, נאמר שהגאולה התרחשה… מדוע?
בני ישראל לא היו בוודאות כשהיו במצרים ולא היו בוודאות כאשר יצאו ממצרים. הם היו בוודאות רק ביום ההוא, ולכן, הגאולה התרחשה רק עם חצית הים.
כן, הייתה גאולה גדולה כאשר יצאו ממצרים, אבל הגאולה האמיתית היא להשיג ודאות אמיתית ותמידית.
בפרשת "בשלח" משה מתפלל לבורא, והבורא אומר: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו". אם כן, יש כאן שתי מצוות נפרדות: "דבר אל בני ישראל ויסעו", ו"הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו." המקובלים מסבירים את הניגוד בין מה שנאמר לבני ישראל ומה שנאמר למשה. זה לימוד מדהים ונעלה ביותר. רש"י אומר שאם יש לאדם ודאות לצורך עשית נס, הנס לא יתרחש. אבל אם יש לאדם ודאות ולא משנה מה יקרה, אז הנס יוכל להתרחש. רובנו חושבים שאנו חייבים להיות בוודאות כדי שהנס יתרחש. אבל אנו לומדים מרש"י שאם יש לנו ודאות רק כדי שנס יתרחש, הוא לא יתרחש. אבל אם יש לנו ודאות למען הודאות, לא משנה מה יתרחש, אז הנס יוכל להתרחש.
אם כן, מדוע אומר הבורא למשה להפסיק לצעוק אליו? מפני שכאשר אדם מתפלל ואז רואה מה שמתרחש בזכות התפילה, זה בעצם מונע מהנס שהתפללו לבואו לבוא, והוא לא יכול להתרחש. לכן אומר הבורא למשה להגיד לבני ישראל ללכת; אולי הם יחיו, אולי הם ימותו, אבל אל תאמר להם מה עומד להתרחש, מפני שאם הם ילכו מתוך ידיעה שהנס עומד להתרחש, הוא לא יבוא. בני ישראל היו חייבים להגיע לוודאות ויהי מה, מפני שאם הם היו חושבים שיש להם וודאות לצורך הנס, הם לא היו מקבלים את הנס הזה.
ודאות כדי שיתרחש נס היא לא ודאות. הגאולה האמיתית היא ודאות למען ודאות; רק אז הנס יכול להתרחש. לכן, הגאולה התרחשה רק "ביום ההוא", מפני שבני ישראל הגיעו לוודאות אמיתית ביום ההוא. ובעזרת שבת "בשלח", נוכל כולנו לפחות להתחיל לעורר את התהליך של השגת ודאות אמיתית ומתמדת.