ערוץ מוכן מראש של אור
מאת: מיכאל ברג
בדרך כלל, השיח והסיפור בפרשת בהר עוסק בשמיטה, המחזור שבו האדמה עובדת במשך שש שנים, אבל בשנה השביעית, היא נחה. אם כן, נשאלת השאלה, מה נאכל בשנה השביעית? באופן טבעי, האדם נעשה מודאג, שש השנים הראשונות אתה עובד ויש לך אוכל. אבל בשנה השביעית, אם אינך עובד, אין לך אוכל. וזה גם אומר שלא יהיה לך אוכל בשנה השמינית, מפני שלא הכנת אותו במשך השנה השביעית. הבורא עונה על השאלות הללו כך:"אל תדאגו, אשלח לכם ברכות מיוחדות, כדי שיהיה לכם אוכל, באורח נס, בשנה השביעית ובשנה השמינית". זה הסיפור הבסיסי. הבורא אומר לנו שיש סיבה לכך שאנו לא עובדים בשנה השביעית, אבל אין צורך לדאוג לגבי האוכל של השנה השביעית והשנה השמינית, מפני שתהיינה ברכות נוספות שתאפשרנה שיהיה באורח נס אוכל לנו ולמשפחות שלנו במשך הזמן הזה.
המקובל הגדול רבי אלימלך מליז'נסק מצטט לימוד בסיסי חזק של אחיו, רבי זושא מאניפולי. הוא אומר שכאשר הבורא יצר את העולם הזה, ברגע הבריאה, המוליכים והערוצים של האור היו חייבים למלא כל צורך של כל אדם שאי פעם נברא. כלומר, שהאופן שבו נברא העולם הוא שאם יש משהו שאנחנו צריכים, בין אם בתחום המשפחה, העסקים, הבריאות וכדומה, הערוץ לקבל את הרפואה הזו, השפע הזה או את העזרה הזו כבר מוכן לנו מרגע הבריאה. זו הדרך שבה העולם בנוי, עם כל המוליכים והערוצים של האור והברכות המוכנים לכל אדם, וטבע הערוצים האלה להזרים לכל אדם באופן קבוע אור לכל צורך שיצטרך אי פעם. אבל, כאשר האדם נופל, כלומר שאיבד ודאות או שיש לו פחד או ספק, אז המחשבה הזו של ספק, פחד ודאגה עולה לערוצי התמיכה המושלמת האלה, וסותמת אותם; מחשבות הדאגה, הפחד והספק הם הסיבה לחסימות בערוצי הברכה המוכנים האלה.
לפני שאנו באים לעולם, הערוץ לכל צורך שיהיה לנו אי פעם כבר מוכן. אבל כאשר אנו מעוררים דאגה, ספק או פחד, המחשבה הזו חוסמת את האור ומונעת ממנו להמשיך לזרום, ואנו מעוררים לא את מהות האור, אלא אור שאמור להגיע אלינו. ואז יש בעיה, מפני שעכשיו יש שם חסימה. ולכן השפע, הרפואה או הברכה שהיינו אמורים לקבל חסומים, ואז אנו חייבים לפתוח וליצור ערוץ חדש.
לכן, כאשר נשאלת השאלה המקורית מה נאכל בשנה השביעית, והבורא עונה: "אל דאגה. אשלח לכם את הברכות שלי," אנו לומדים שאם לא יהיו לנו ספק או דאגה, האור יזרום כמתוכנן מזמן הבריאה. אבל מפני שעוררנו ספק ופחד, חסמנו את הערוץ המקורי הזה של האור והברכות. אבל אם עוררנו את עצמנו והבנו איפה נפלנו, הבורא יוצר ערוץ חדש עבורנו. ולכן, השאלה והתשובה בפרשה הזו הן גילוי של הסוד הזה, שהוא לדעת בלי שום ספק, פחד או דאגה שהערוצים כבר מוכנים עם כל התמיכה, העזרה והברכות שאנו צריכים.
הכל כבר מוכן עבורנו; רק הדאגה והספק הם שמתחילים לחסום את הערוצים המוכנים של הברכות והעזרה, ואז אנו חייבים ליצור ערוצים חדשים, וזה אומר יותר עבודה. מפני שעכשיו, אפילו אם אנו מסוגלים למשוך למטה את האור, חייב להיווצר ערוץ חדש. וזה הלימוד; הפרשה הזו אמורה ללמד אותנו שאדם חייב לעורר ודאות מוחלטת כל הזמן, ולעולם לא להעלות את השאלה או הספק אם יהיה לו מה לאכול, או איך הוא ימצא את הברכות או העזרה, מפני שבעצם העלאת הספק ושאלת השאלה הזו, אנו חוסמים את האור והעזרה ומכריחים את אור הבורא למצוא עכשיו דרך חדשה לאפשר לברכות או לעזרה לרדת אלינו למטה. והבורא אומר לנו השבת הזו בבקשה לא להתנהג בדרך הזו.
אם אנו מסוגלים לעורר ודאות מוחלטת כל הזמן, אז אור הבורא יזרום בערוצים המוכנים מראש ולעולם לא יהיה לנו שום חוסר. זה אחד הלימודים החזקים ביותר הנוגעים לרעיון הודאות; לפני שבאנו לעולם הזה, היו ערוצים מוכנים לכל חוסר או צורך שאי פעם יהיו לנו. אבל כאשר אנו מעוררים פחד, דאגה או חוסר ודאות באור הבורא, אז הערוצים האלה נחסמים, וערוצים חדשים חייבים להיווצר, וזה מוסיף לנו הרבה עבודה. הבורא אומר לנו בבקשה לא לעורר ספק, דאגה או פחד, ופשוט לאפשר לערוצים המוכנים כבר מראש לעבוד. זה אחד הלימודים מהפרשה הזו שנמצאים בי כל הזמן.