מאת: קרן ברג
יום שישי, 28 בספטמבר, 2018
“בְּרֵאשִׁית בָּרָא ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ”. אלה הן המלים הראשונות של הספר הפופולרי ביותר בעולם: התורה. התורה אשר פילסה את דרכה בכל רחבי העולם, תורגמה לאלפי שפות, ואשר מעריכים שנדפסה יותר מ-6 ביליון פעמים. התורה היא עד כה הספר הנמכר והמופץ ביותר בעולם. אך מה טיבו של הטקסט הזה, העתיק ביותר בעולם? המקובלים נוהגים לספר על התלמיד שביקש ממורו לתמצת את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת. המורה אמר לתלמידו שהתורה היא פשוט לימוד כיצד לאהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך והשאר הוא רק פירוש לכך. האם יכול להיות שהטקסט הזה, בן אלפי השנים, נכתב על אהבה בלבד? האם יש לאהבה הכוח ליצור את התנועה הגדולה הזו, המתפשטת ברחבי היקום? אני יודעת שכן. אני יודעת שלאהבה יש הכוח לעשות זאת, והרבה יותר. אני מאמינה שהתורה, בלב לבה, כולה אודות אהבה. התורה היא הסיפור הראשון בעולם על כוח הבורא ועל אהבתו, הנובעת ממנו באופן אינסופי. התורה, חמשת הספרים הראשונים של התורה, היא העומדת בלב הלימוד הקבלי והיא המספקת לנו תכנית אב וספר הדרכה לחיים. נאמר שהבורא השתמש בתורה עצמה כדי לברוא את העולם. התורה היא המים והדלק של רוחנו. בה אנו מוצאים את ראשית האהבה ואת כל זהרה. באמצעותה אנו יכולים להתחבר לאור אהבת הבורא, ובכך לספק לעצמנו את האנרגיה הדרושה להגשים את מטרת חיינו. השבוע נולדת האהבה. אהבה נולדת אל תוך היקום, מחדשת ומתדלקת אותנו. האהבה הזו הנובעת מהבורא היא ליבת ההוויה שלנו, היא ראשית כל פעולה, ופסגת הנשמות שלנו. אנו מוצאים את עצמנו בתחילת הסיפור שלנו ובתחילת האהבה.
“אהבה אמיתית היא חסרת אנוכיות”
התדפיס הקוסמי שלנו ומפת השבוע הזה הם לא אחרים מאשר תחילת התורה עצמה, הפרשה הקרויה “בְּרֵאשִׁית”. הפרשה הזו עומדת בראש הספר הראשון של התורה, הידוע כ”בְּרֵאשִׁית”. אנו קוראים את פרשת בְּרֵאשִׁית” בתחילת השנה והיא מתחילה את מחזור פרשות התורה השבועיות שלנו. זוהי פרשה אפופת מסתורין ואינספור פרשנויות, והיא למעשה סיפור בריאת העולם שלנו. כל יום מתועד ומתואר. יום ראשון: בריאת הלילה והאור. יום שני: בריאת השמים. יום שלישי: בריאת האדמה והאוקיאנוסים. יום רביעי: בריאת הכוכבים, הירח והשמש. יום חמישי: בריאת בעלי החיים הנמצאים במים ובאוויר. יום שישי: בריאת היצורים החיים על פני האדמה והאדם עצמו. ולבסוף, היום השביעי: בריאת הזמן הקדוש שבו הבורא נח מעבודתו. בפסקאות הראשונות האלה של התורה, אנו מקבלים את כוח הבריאה הגדול ביותר שקיים אי פעם. זה מאגר אינסופי, בלתי נדלה של אנרגיה אשר לעומתו מחוויר אפילו כוחה של השמש. במשפטי הפתיחה האלה אנו מתחילים ללמוד ולחוש את אור הבורא ואת עוצמתה האדירה של אהבתו. מכיוון שהעולם נולד מתוך אהבת הבורא לכל אחת ואחד מאתנו, ילדיו היקרים.
“זה הסיפור שלנו”.
הקבלה מלמדת שהעולם נברא להנאתנו. נבראנו כדי להיות מאושרים וכדי לחוות שמחה. האדמה היא מתנה עצומה מאת הבורא. לפני בריאת העולם שלנו, היינו אחד עם הבורא באוטופיה שבה לא היה כל חוסר, עצב, כאב, דיכאון או בעיות. קיבלנו אינסוף אנרגיה ואינסוף ברכות. כמו ילד קטן בזרועות הוריו, סופקו לנו כל צורך וכל רצון שלנו. אבל כפי שהחיים מראים לנו, ילד בסופו של דבר גדל, והתהליך הזה רומז למה שהתרחש לפני אלפי שנים. כאשר התחלנו להתבגר עם הבורא בעולם האוטופי שלנו, נעשינו בלתי מרוצים, מכיוון שלמרות שקיבלנו הכל מהבורא, היה דבר אחד שלא קיבלנו: לא קיבלנו את הסיפוק בלהיות נותנים ומספקים בעצמנו. וכך, הבורא, מתוך אהבה טהורה, נתן לנו את העולם הזה כדי שנוכל לפתח את ניצוץ הבורא ששוכן בכל אחת ואחד מאתנו. כמו הכאב שחווה כל הורה כאשר הילד עוזב את הבית, הרגיש הבורא את הכאב הזה ביתר שאת, אבל איפשר לנו את מתנת הרצון החופשי, מתוך ידיעה שזו הדרך היחידה עבורנו לקבל את המילוי שחיפשנו. אהבה שמשחררת מישהו אחר כדי שיוכל להתבגר ולגדול היא האהבה הטהורה וחסרת האגו ביותר שקיימת. מכיוון שלאהבה אמיתית אין שום אג’נדה, שום התקשרות ושום שליטה. זוהי אהבה חסרת כל אג’נדה. אהבה שמשחררת אותנו. זוהי האהבה שנולדת השבוע הזה, אהבה אמיתית שגדלה ומתפתחת שוב, בלבנו.
לפעמים אנו עלולים לחשוב שאנו אוהבים מישהו כאשר למעשה אנחנו אוהבים רק את עצמנו. אנו עשויים לאהוב מה שהאדם הזה עושה עבורנו, או את האופן שבו הוא גורם לנו להרגיש. זו אהבה שאנו חייבים להוציא מתוך מערכות היחסים שלנו. מכיוון שזו מערכת יחסים שבה אנו חושבים קודם כל על עצמנו. אבל אם אנו אומרים שאנו אוהבים מישהו, איך יתכן שאנו לא תמיד יודעים מתי הוא שרוי בכאב, במצוקה, או מתי הוא פגוע? אהבת אמת היא חסרת כל אנוכיות. זוהי ההבנה שלפעמים לאהוב מישהו פירושו שאתם חייבים לתת לו ללכת. לפעמים, לאהוב מישהו אומר שאינכם יכולים לתת לו מה שהוא רוצה. לפעמים לאהוב מישהו זה לאפשר לאדם האחר אפילו לאהוב מישהו אחר. אהבה אמיתית היא לאפשר להשתחרר. זה בדיוק מה שהבורא, אבינו שבשמים, עשה עבורנו. הוא שחרר אותנו וברא את כל העולם כשדה משחקים עבורנו, כדי שנוכל להתפתח ולהתבגר מבחינה רוחנית. הסיפור של בְּרֵאשִׁית”, סיפור הבריאה, הוא סיפור אהבה. זה הסיפור שלנו. כאן, עלי אדמות, אנו יכולים ללמוד כיצד לפתוח את לבנו יותר, לתת יותר, לחלק יותר, וחשוב מכל, ללבות את ניצוץ הבורא שבתוכנו ללהבה גדולה ובהירה.
“זה הוא זרע האהבה”.
השבוע, במדיטציות שלכם, קחו את עצמכם לשדה יפה. שדה רחב ידיים, פתוח, שבו אפשרויות העתיד רחבות כמו השמים שמעליכם. כשאתם הולכים בו, נשמו את האוויר הצח והטרי ואפשרו לו להיכנס אל ריאותיכם. זוהי נשימת החיים והיא תומכת בכם. עכשיו אתם כורעים אל פני האדמה ובעדינות שמים בתוכה זרע. הזרע הזה מייצג את הרצונות המשאלות והשאיפות האמיתיים ביותר של לבכם עבור השנה הבאה. אתם טומנים אותם באדמה מתוך הידיעה שהם יישנו במשך חודשי החורף, אבל בבוא האביב, הם יגדלו ויפרחו. זהו זרע האהבה. אנו זורעים את הזרע הזה בכל פעם שבה אנו מחייכים אל חבר, מושיטים יד למישהו במצוקה, מאפשרים לאנשים לחיות את חייהם, ואפילו משחררים את אלה שרוצים לעזוב אותנו. אנו הופכים לבוראים בעצמנו בכל פעם שבה אנו עושים עבור אחרים מה שהיינו רוצים שייעשה עבורנו.
כאשר אנו זורעים זרעי אהבה, אנו מפעילים אותם כוחות שיש לבורא בעצמו. התוצאה של אהבה תהיה תמיד אהבה. מכיוון שכאשר נתחיל עם אהבה, אהבה תמיד תחכה לנו בסוף.