הזוהר מדבר על רעיון פשוט מאוד שיכול לעזור להעלות את המודעות שלנו במהלך הפסח כדי שנוכל לקבל את המתנות העצומות שזמינות לנו בזמן הזה. יש משהו שנקרא "שלשה רגלים", שהם שלושה זמנים בשנה של תקשורות גדולות וחשובות, או חגים; פסח, כמובן, הוא אחד מהם, יחד עם שבועות וסוכות. במשך השנה, אור הבורא מוסתר, ולמרות שאנו עושים את העבודה והמלחמה הרוחנית כדי להתחבר לאור, יש עליות ומורדות, וישנם זמנים של חיבור וזמנים של ניתוק. אבל, המקובלים מסבירים בזוהר, בפרשת "אמור", שבמהלך שלושת הזמנים האלה, אור הבורא מתגלה בשלמות, בלי שום מחסום או מכשול.
לכן מה שמתחיל להתרחש בפסח הוא בפירוש חשיפה של אור הבורא. יתרה מזו, כל הבט של שליליות שקיים או יתגלה בחיינו יכול להיעקר מן השורש בפסח. המקובלים מסבירים, והארי חוזר על הנקודה הזו שוב ושוב, שבמהלך השנה, כן, אנו יכולים לעשות תקשורות ולמשוך אור, אבל ישנם תמיד סביבנו כוחות שליליים; אנו יכולים למשוך קצת אור, אנו יכולים גם לאבד חלק מהאור, ואנו יכולים גם אפילו ליפול לגמרי ברשתם של הכוחות השליליים שישתלטו עלינו לגמרי.
אין שום ערובה לכך שהאור יתגלה במשך שאר השנה, אבל פסח הוא שונה, מכיוון שאור הבורא נכנס בעוצמה כזו שאם נקבל אותו, שום דבר בעל אופי שלילי לא יוכל להיצמד אלינו ולהישאר בתוכנו. זו הסיבה לכך שלמרות שבני ישראל היו במצב הנמוך ביותר האפשרי מבחינה רוחנית ופיזית, המצרים היו חייבים לשחרר אותם – מכיוון שהאור שהתגלה היה כה חזק ושלם שהוא הציף את כל כוחות השליליות, הכניע אותם ומחץ אותם. לכן פסח הוא הזמן היחיד בשנה שבו הצד השלילי חייב – בין אם הוא רוצה או לא, בין אם מגיע לנו או לא – לשחרר אותנו. הוא לא יכול יותר לשלוט עלינו.
הרב ברנדוויין, כשדיבר עם אבי, הרב ברג, על כוח היום הזה, אומר שבמשך שאר השנה, יש כמעט משהו כמו ויכוח בין אור הבורא ובין הסטרא אחרא, הצד השלילי. זה כאילו שאור הבורא אומר לצד השלילי: "לא, לאדם הזה חייבים להיות אור, ברכות, בריאות, אושר וכוח, מכיוון שהוא או היא מחוברים אלי", בעוד הסטרא אחרא אומר: "לא, לא, הוא שלי! מגיע לו חושך, כאב ומחלות." במשך שאר השנה מתרחש הקרב הזה, שאותו, למרבה הצער, כולנו חווים. ישנם זמנים שבהם אנו מוצפים בברכות שניתנות לנו מידי הבורא, וישנם זמנים שבהם אנו נמחצים על ידי כוחות החושך שנכפים עלינו על ידי הצד השלילי.
אבל פסח שונה. מה שמתרחש בפסח, אומר רב ברנדוויין לרב ברג, הוא שהבורא אומר לצד השלילי: "שחרר אותם. סלק את כל השליטה שלך מכל אדם שרוצה להתחבר בפסח." הכוח והיופי של היום הזה טמון בכך שזה היום היחיד בשנה שבו, אם נתחבר בשלמות לאנרגיה שלו, הצד השלילי יהיה חייב לשחרר אותנו. זה היה האור שאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, וזה האור שזמין לנו בפסח.
בעוד נכון שכל אדם מתחבר ברמה אחרת, אנו מבינים עכשיו שאם אנו מתחברים עם המודעות הזו בפסח, אנו מקבלים את מתנת החינם של היום הזה: האור המתגלה והמציף של הבורא שאינו מאפשר לשום כוחות שליליים להישאר מחוברים אלינו. לכן אנו יכולים לעזוב את פסח כשלצד השלילי אין שום שליטה עלינו. הוא חייב לשחרר אותנו ביום הזה.
אם כן, כאן אנו מתחילים. לא משנה עם איזה חיבור לצד השלילי הגענו לפסח. אם נתחבר למתנה שזמינה לנו בזמן הזה, נוכל לצאת מפסח משוחררים מנגיעת הסטרא אחרא… ואם הוא לא הוסר לגמרי, אז לפחות נהיה הרבה יותר חופשיים ממנו. מכיוון שאנו גם עושים את התקשורות שלנו וגם מקשיבים לתורה במהלך הפסח, אנו חייבים שתהיה לנו המודעות הזו, שהאור זורם, הוא מציף, וכשהוא ממשיך לזרום לתוכנו, הצד השלילי חייב להתחיל לשחרר אותנו.
ישנם דברים של הצד השלילי אשר מחוברים אלינו, ואנו אפילו לא מודעים אליהם. אבל אם יהיה לנו החיבור אל היום הזה, אז אפילו ההיבטים האלה של הצד השלילי יהיו חייבים לשחרר אותנו. כשנקשיב לקריאת התורה ונעשה את כל התקשורות במהלך הפסח, נהיה חייבים לדעת שהאור נוהר פנימה, ונוכל לחשוב על ההיבטים האלה של הצד השלילי – אלה שאנו יודעים, אבל חשוב מזה, אלה שאיננו יודעים – ולדעת שהאור המציף והמהמם של אור הבורא מכריח אותם לעזוב ולשחרר אותנו מנוכחותם.