אם אתם זוכרים, בראש חודש אלול [בתולה] למדנו שמשה הלך להר סיני וחזר ביום כיפור, מתפלל לבורא שישחזר את היחסים עם העם שאבדו בגלל חטא העגל. משה התפלל אותו זמן, לא רק לסליחה, אלא לאהבה משוחזרת ולאחדות משוקמת.
יש אומרים שמשה הקים את גשר הרחמים והאהבה שבין האנושות לבורא, פתח חלון עם תפילותיו, ויצר מרחב שבו תתרחש הכפרה ביום כיפור.
ועם זאת, הזכיר לנו רב אשלג שירושלים אינה מקום קדוש מפני שהמקדש נבנה בה, אלא שהארץ עצמה, מאז ומתמיד, הייתה והינה שער כניסה שמגלה את החדרת האור החזקה ביותר אל העולם הפיזי.
כשאנו זוכרים זאת, אנו יודעים שמשה לא היה סיבת הפתיחה, אלא הייתה לו גישה לידע של מה שמתרחש ביקום המאפשר חזרה לאחדות עם הבורא ביום העשירי של חודש תשרי.
מה שמתרחש ביקום ביום כיפור הוא חלק מהחכמה המופלאה שידע העולם מאז ומתמיד. לרדת לעומק הדברים שהארי ורב אשלג אומרים לנו זה להבין פיסיקה קוונטית, מדע טילים והיסטוריה תנ"כית בעת ובעונה אחת. אנו מלמדים זאת במרכזים שלנו בכל מקום, והרב ברג והמורה שלו, הרב ברנדוויין, והמורה שלו הרב אשלג סיכנו הכל בכך ששיתפו את החכמה הזו עם העולם. אני אעשה כמיטב יכולתי בדרכי הפשוטה לצייר עבורכם תמונה של מה שמתרחש בתוכנו ובעולמות העליונים באותו זמן.
חוץ מאשר עשרת הימים שבין ראש השנה ויום כיפור, היקום נברא במידת הרחמים. יש פילטר או מסך שמפריד בין סיבה ותוצאה – המאפשר לנו לשנות ולהשתנות לפני שתוצאות מעשינו מתגלות בחיינו. אבל, בעשרת הימים המסתיימים ביום כיפור, הפילטר הזה [זעיר אנפין] הולך לישון. ובלעדיו, אנו חווים דין מוחלט, שבדרך כלל אנו מחשיבים אותו לדבר שלילי, מפני שאנו לא רוצים את התגובה המיידית למעשים השליליים שלנו.
אבל, האם אתם יכולים לנסות לתאר לעצמכם מה היה אילו המחשבות והמעשים שלנו היו רק חיוביים? הדין היה אז דבר גדול, מכיוון שהיינו מרוויחים מיד , בלי זמן ומקום, מהמעשים האלה, הזרעים החיוביים האלה שזרענו. זה מושג בלתי נתפס. אבל האפשרות לנתק את עצמנו מהשליליות שזרענו ניתנת לנו בזמן הזה. מטרת חודש אלול הייתה לעקור מן השורש את כל הזרעים השליליים האלה ולשים במקומם זרעים חדשים. אם השארנו איזה שהם זרעים מאחור, ניתן לנו ראש השנה, שבו אנו יכולים לבער את השאריות של התכונות השליליות שהחמצנו בחודש אלול כשאור הבינה מאיר עלינו בלי המסך של זעיר אנפין הישן.
ואז, ממש לפני שאנו עוברים מהחודשים הזכריים של השנה שבהם הזרעים נזרעים [חודשים זכריים מתחילים בניסן ומסתיימים בחודש אלול] אל החודשים הנקביים של השנה שבהם הזרעים מתגלים בעולם [חודשים נקביים מתחילים בתשרי ומסתיים באדר] ניתן לנו יום כיפור. היום המיוחד הזה הוא השלב האחרון של ההסרה, שבו אנו יכולים לבודד לגמרי את התכונות השליליות האלה ולנתק אותן מישותנו. כפי שאומר הזוהר בפרשת פינחס:
"ביום כיפור, ביום הזה שנקרא "קדוש", עץ החיים בשליטה, ושום שד או רוח רעה לא יכולים להצטרף אליו, "לא יגורך רע" [תהלים פרק ה’ פסוק ה’], ויש בו רק טוב. ולכן עבדי ה' מוצאים בו מנוחה בעץ החיים ויוצאים לחירות, משתחררים מכבליהם".
בדרך זו המלכות, שאינה משועבדת עכשיו, יכולה לעלות לבינה, ולקבל כל מה שבינה יכולה לתת לה. הרב התייחס לבינה כאל מחסן של אנרגיה, משכן האור הנעלה והטהור ביותר שמקיים אותנו במשך כל השנה הבאה.
אני מקווה שזה ברור. לפעמים כל כך קשה להשתמש במוחות שלנו כדי להבין את גדולת ועוצמת התהליך הזה. אז בואו נשתמש בלב שלנו במקום.
אני אוהבת שירה ולשון שמציירת תמונה, או מעוררת תחושה. אני לעתים קרובות מוצאת שמלים פשוטות יכולות לצייר דימויים שפותחים את המודעות וההבנה שלנו. כשהכנתי את המאמר הזה, נתקלתי במשהו שנראה לי יפה מאוד ואני מקווה שיראה כך גם לכם. נאמר בו שביום כיפור אנו רוצים למנות ולפקוד שוב את כל מה שעשינו ואת כל הכאב שגרמנו. אפילו הטובים ביותר שבינינו, אנו נזכרים, חטאנו. ועם זאת, איך נוכל להיות שמחים עם הידע הזה? איך תוכל השמחה שלנו להתעלות לאני הגבוה והטהור ביותר שלה בעוד אנו משועבדים למחשבות על ה"חטאים" שלנו?
זה כל כך יפה. יום כיפור מביא גאות של שמחה לבורא, כאשר האנושות נפטרת מכל הפסולת שבתוכה, ואנו ניצבים בפתח ארמונו של הבורא. עבורי, המשפט המרגש הזה מתאר את כל המתרחש ביום כיפור כאשר העולם הפיזי מתעלה לבינה ואנחנו משילים מתוך נשמותינו את כל הלכלוך כדי שנוכל ליהנות מאוצרות ארמון הבורא.
חיי אדם כותב: "הבורא אוהב את בריותיו, הוא נדיב, שופע חסד ואינו רוצה שבני אדם ימותו, אלא שיתחרטו ויחזרו בהם מדרך הרשע, ויחיו."
חשוב לזכור בזמן הזה שכל מה שהבורא רוצה מאתנו הוא לבחור לעזוב מאחור מה שהפריד בינינו ובין השפע והחסד שלו. יום כיפור מביא שמחה לבורא, והבורא מעניק לכולנו את השמחה הזו מתוך אהבה.
משה ידע זאת. ועכשיו, הודות למקובלים, גם אנו יודעים זאת.