בתוך 72 השמות האלה, כמעט כל 22 האותיות של הא'-ב' העברי מיוצגות. מעניין לשים לב, שרק אות אחת סרה וזו האות ג'. למה ג'? כי לפי המקובלים, הג' מייצגת 'גאווה'.
מה כל כך נורא ב'גאווה'? אני מתכוון, הרי לכולנו יש גאווה, נכון? רבים מאיתנו מתגאים במנות, במדינה או עיר המגורים שלהם, אפילו בקבוצת הספורט המקומית. אבל זה לא סוג הגאווה שאנחנו מדברים עליה.
במקרה הזה, אנחנו מדברים על גאווה שמחליפה את המודעות וההערכה שלנו לאור של הבורא בחיים שלנו. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: כשאנחנו משיגים משהו, כשאנחנו מגיעים למעמד של הצלחה, האם אנחנו מאמינים שזה בגלל הכוח והיכולת שלנו הגענו לשם? אם כן, פספסנו את הרעיון. למה? כי האמת היא שאנחנו לא יכולים לעשות כלום בלי העזרה של האור.
כולנו עושים איזו שהיא עבודה בעולם הזה. כולנו ניסינו, כולנו נאבקנו, כולנו סבלנו כאב. כולנו יכולים להצליח במשהו. אבל בדרך שלנו להצלחה, עלינו לזהות שאנחנו לא משיגים הצלחה בזכות עצמנו ובזכות הכוח שלנו, אנחנו צריכים את הכוח של האור.
לכל האנשים יש את הפוטנציאל של הבורא בתוכם. אבל אלה שיצליחו בצורה אמיתית ולאורך זמן הם אלה שעושים מעשים של נתינה לזולת, בעוד שאלה שעושים רק למען עצמם יכולים לשרוד רק ככל שהאדם שורד. וזו הסיבה שבגללה בכל יום כשאנחנו מתעוררים בבוקר, עלינו לקבל החלטה: האם אנחנו כאן כדי להיות אור לעולם, או אנחנו כאן עבור עצמנו?
כתוב בפרשת "עקב" הפרשה של השבוע שאם בני ישראל "ישמרו על החוקים" ה' יברך את האדמה. נשמע כמו דוגמאטי, נכון? אבל, שמירת המצוות והחוקים לא מתייחס רק האם אתה עוקב אחרי החוקים והמשפטים באופן מושלם על ידי שינון. הנקודה העיקרית היא להיות מודע כל הזמן שיש את האור של הבורא – כוח שהוא מעל לעולם הפיזי – ושהוא קיים בכל אחד ואחד מאיתנו. זה לא הדאגה למה שאני מרגיש, אלא הדאגה למה שאנחנו מרגישים. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו יכולים להגיע למקום שבו נחיה באופן של אחדות עם השכנים שלנו ועקב כך לזכות בברכות של האור לתמיד בחיים שלנו ולעולם כולו.