האם אתם יכולים לזכור זמן בחייכם שבו הרגשתם שמישהו באמת הציל את חייכם? האם היה זה מורה, מנטור, הורה, או חבר? או אולי היו אלה מלות חכמה מתוך ספר פרוזה או שירה אהובים. יש אפילו כאלה המרגישים שמוסיקה עזרה להם ברגעי הקושי שלהם.
במשך החיים, אנו פוגשים כל יום מלאכים המדריכים אותנו ועוזרים לנו. אנו לא הולכים לבדנו בעולם הזה, צוות של מלאכים מלווה כל אחת ואחד מאתנו. תמיכה של מישהו אחר באחד הרגעים המאתגרים של החיים יכולה בפירוש להציל חיים. המעשה הנכון של אהבה יכול להיכנס אל חיינו ברגע המדויק כדי למנוע מאתנו לאבד את עצמנו או לבחור בחירה שנתחרט עליה מאוחר יותר. כמו יד שבאה אלינו כדי להרים אותנו מתוך החושך, מלאכי היום יום האלה באים בזמנים שאנו זקוקים להם ביותר.
כאשר העולם נראה קר ומדכא, קודר ועגום, ונראה שאנו לא יכולים לנוע אפילו עוד צעד אחד קדימה, באה אלינו עזרה להזיז את רגלינו כדי שנוכל לצעוד עוד צעד. השבוע, אנו בונים את האירוע המונומנטלי שמתחיל בערב יום שישי, זמן הידוע כ”פֶּסַח”. זה חלון אוניברסלי של הזדמנות לכל נשמה על פני האדמה. מכיוון שהבורא מגיע אלינו השבוע הזה, ועם אהבתו הגדולה, שולח אלינו למטה את ידו, להרים אותנו מתוך החשכה.
הפרשה שלנו השבוע הזה מצויה בתוך פרשת “בֹּא”, הנקראת בדרך כלל בחודש דלי. בחג הפֶּסַח, אנו קוראים חלק קטן מפרשת “בֹּא” המסביר את הרגע המדויק של פֶּסַח שבו השתחררו בני ישראל מעבדותם למצרים. התורה מכוסה בסיפורים באותו אופן שהבגדים מכסים את הגוף. מטרת התורה היא לספק לאנושות אנרגיה של חיים. אבל, האנרגיה הזו חבויה בתוך הסיפורים שאנו קוראים. זה מזכיר לי משל על נסיך שחיכה יום ולילה ליד ארמון אהובתו רק כדי לזכות במבט חטוף של אהובתו כאשר היא הציצה לרגע החוצה מתוך החלון. הוא חיכה שעות רק כדי לראות בחטף את יופיה כאשר הציצה מהחלון. העבודה הרוחנית שלנו דומה מאוד לסיפור הזה על הנסיך. הבורא לא נותן לנו את התשובות. העבודה הרוחנית שלנו היא למצוא תשובות בעצמנו ולחבר את כל החלקים, כמו בתצרף. סיפורי התורה אוצרים בחובם את האוצרות, הסודות, והתשובות הגדולים והחשובים ביותר של חיינו. בפֶּסַח אנו קוראים את הסיפור על יציאת מצרים, אבל הסיפור הוא לא הדבר אליו אנו מתחברים. אנו מתחברים לאנרגיה שבתוכו. כמו יהלום החבוי בתוך מערה, אנו חייבים להיות פתוחים לראות מעבר למה שאנו חושבים שאנו רואים.
פרשת “בֹּא” הקצרה מתארת את הרגע שבו מרחו בני ישראל את דם הכבש שהקריבו על משקופי בתיהם לפני שהתרחשה המכה הסופית והאחרונה של הבורא. מכת בכורות הייתה המכה האחרונה שתוכננה להכריח את פרעה לשחרר את בני ישראל מהשבי. אלה שדם הכבש היה מרוח על משקופי בתיהם ניצלו. מלאך המוות בפירוש “פָּסַח” על בתיהם. לאחר המכה האחרונה הזו, שחרר פרעה לבסוף את בני ישראל. עם מצה בידם ולאחר 200 שנות עבדות, הם עזבו את מצרים והיו סוף סוף חופשיים. מה מציע לנו הסיפור הזה היום, במאה העשרים ואחת? מהי האנרגיה החבויה שאנו באים לשמוע כל שנה? איזו הזדמנות מציע לכם ולי השבוע הזה וחג הפֶּסַח?
התשובות לשאלות הללו נמצאות בתוכנו, אם נהיה פתוחים ונקדיש זמן להתבונן בחיינו. אנו באים לעולם היפה הזה, אבל אנו בוכים כאשר אנו עוזבים את הרחם. החיים מלאי שמחה; אבל הם גם מלאי אתגרים, כאבים ופחדים. אנו באים לעולם הזה עם מטען מחיינו הקודמים ועם תיקון שעלינו לבצע, אחרת לא היינו באים לכאן כלל. לכל אחת ואחד מאתנו יש מטרה למלא, אבל אנו זקוקים לעזרה במשימה הרוחנית הזו. אנו לא יכולים לעשות את העבודה הזו לבדנו. המטרה שלנו היא תהליך פתיחת לבנו והפיכתנו להיות כמו הבורא שברא אותנו, אבל בתוך המסגרת הזו קיימות אינסוף אפשרויות שכל אחת ואחד מאתנו עוצבנו ונוצרנו כדי לחוות.
היכן בחיינו אנו מועדים ונופלים שוב ושוב? עם מי קשה לנו לחלוק? ממה אנו מנסים להימנע לעתים קרובות? איפה אנו מוצאים את לבנו סגור וקר? היכן ומתי אנו מפסיקים להזרים מתוך לבנו את אהבתנו? השאלות הללו מצביעות על משימתנו בגוף הזה ובחיים האלה. חג הפסח מסוגל להרים אותנו מתוך התחומים האפלים האלה של חיינו. פסח הוא היד התומכת והאוהבת של הבורא שבאה אל הרגעים החשוכים ביותר בחיינו ואל האתגרים הקשים ביותר שלנו, שבהם אנו מרגישים שאנו לא יכולים לעשות אפילו צעד נוסף אחד קדימה. יד הבורא באה כדי להרים אותנו ולהחזיר אותנו אל הדרך הרוחנית בשנה החדשה הבאה. אנו מתחדשים וניתנת לנו האנרגיה שאנו זקוקים לה כדי לעשות את עבודתנו.
פסח נחגג תמיד בחודש הראשון של השנה האסטרולוגית. זו המתנה השנתית שהבורא מעניק לנו כדי למשוך אותנו מתוך תחומי החיים בהם אנו תקועים ולתת לנו את הדחיפה הנחוצה כדי להמשיך בדרכנו לקראת האהבה. פסח מוצא אותנו במקומות בהם הלכנו לאיבוד. פסח מרפא אותנו במקומות בהם אנו זקוקים לתיקון. פסח פותח אותנו ומאפשר לאור להיכנס אל חיינו במקומות בהם אנו סגורים ולבנו קשה וחתום. היד החזקה של הבורא באה אלינו, כמו מורה אוהב או חבר אוהב, ונותנת לנו את הכוח, החכמה והאנרגיה להמשיך הלאה.
השבוע, במדיטציות שלנו, אנו מתכוננים לקרבן שלנו. אנו פותחים בשנה חדשה, וזה הזמן לשחרר את המטען שלא משרת אותנו יותר. הכינו רשימה של כל התחומים בחייכם שבהם אתם חשים חוסר ולא מרגישים מלאים ומוגשמים. כתבו מה מפחיד אתכם. כתבו כלפי מי יש לכם רגשות שליליים. חשוב מאוד לפני פסח להיעשות מודעים לעבדות ולשעבוד האישיים שלכם כדי שהאור הזמין לנו בערב שישי זה יוכל להביס אותם. אתם האדם היחיד שיפיק תועלת משיפור חייכם, ואתם האדם היחיד שיהיה חייב להתגבר על האתגרים שלא תתגברו עליהם עכשיו. אל תחששו להשתחרר מהעבר. אל תפחדו לקפוץ את הקפיצה הזו אל האור. אל תהססו, אל תפחדו ואל תחששו לפתוח את לבכם ולאהוב כפי שמעולם לא אהבתם. ידו של הבורא יורדת אלינו למטה השבוע הזה כדי למשות אותנו מתוך החושך. אנו חייבים רק להושיט את ידנו אנו ולתפוס אותה.