לימוד בערב ט' באב עם הרב ברג
אני חייב להתוודות שבמשך שנים רבות ההבנה שלי של היום הלא כל כך חשוב הזה השתנתה כל כך הרבה פעמים. היא השתנתה מרעיון אחד למשנהו. כמובן, כל זה התחיל עם ההבנה והפרשנות המסורתיות המובנות מאליהן של היום הזה, ושלצערי, עדיין קיימות, ולפיהן אנחנו במשך ט' באב בערב ולמחרת עד הצהריים בכדי להתאבל על חורבן בית המקדש וזהו זה. ויש מספר תפילות שונות, קינות שונות, אפילו קינות שנקרא אותן הערב, כולן מעידות על הטרגדיה הזאת. והן נכתבו באופן פיוטי כל כך על מנת לעורר בתוכנו את חורבן בית המקדש, שלמען האמת לא יכול לבוא בקלות, כי זה לא משהו שאנחנו חווים בעצמנו לפחות במודעות שלנו בגלגול הזה. וזאת הדרך שבה אני תמיד קיימתי את הרעיון של ט' באב.
והייתי רוצה להתייחס לזוהר שאני מכיר באופן מלא. אבל מסיבה כלשהי כשקראתי בחלק הזה של הזוהר הבוקר, זה קיבל נקודת מבט חדשה לגמרי. אני מתכוון לפרשת "וישלח". סיפור על יעקב שנפגש שוב עם אחיו עשיו. עבור אלו מכם שלא יודעים מי היה יעקב, הוא היה בנו של יצחק, אחד מהאבות. ואחיו עשיו, שעקב סדרה של אירועים היה נחוש בדעתו להסיר אותו מהדרך, לחסל אותו. ולכן הפרשה הזאת עוסקת בעימות הזה, מה שקדם ומה שקרה בפועל במהלך העימות. והזוהר אומר לנו שיעקב היה שם לבדו, והוא נאבק עם המלאך. והוא נפגע בגיד הנשה שלו. זהו וריד מתוך 365 הוורידים החשובים בתוך הגוף שוריד הירך (sciatic) הוא אחד מהם. גיד הנשה מהווה את המקום שבו טמון השורש של כל הרע ושל השליליות. והיום ה-365 שהוא ט' באב הינו ההתגלמות של המלאך הזה שמרכז בתוכו כל צורה אפשרית של כאוס. השאר של ה-364 הורידים או ימים מהווים ענפים של הכוח הייחודי הזה. ואני מעניק לכם את ההזדמנות לתלוש את הזרע כך שלא תצטרכו יותר לדאוג לגבי הענפים הללו. מאיזו סיבה? בכדי שנוכל לקחת את האנרגיה העצומה, המדהימה הזאת, את כוח האור של הבורא, אשר מגיע אלינו כאנרגיה טהורה, חיה, גולמית ללא סינון. קחו אותה, תשלבו אותה עם האנרגיה הגולמית והחיה של הכאוס והשורש שלו.
הזוהר אומר בצורה כל כך יפה, שכן, הוא ברא את היום האחד הזה עם כל הפעילות השלילית, שכל הכאוס מרוכז בזרע אחד. איזה עץ של כאוס יכול לצאת, אם כבר נפטרנו מהזרע? למדנו את זה לפני כן, שמענו את זה לפני כן. וזאת הסיבה שאנו אומרים שהימים האלה שקרובים ל-ט' באב הינם שליליים יותר, אבל אנו מבינים שהיום הזה הוא השלילי ביותר. הבנתי והעליתי את השאלה הזאת הבוקר. רק רגע! הזוהר אומר שאנו מדברים על 365 ימים של השנה, ואז אנו מתייחסים ליום אחד בשנה הידוע כ-ט' באב. מתי כל זה קרה? 'אה', אמרתי לעצמי. לא חשבתי שזה היה גילוי כל כך גדול, אבל כן חשבתי על זה. אמרתי: "מה הקשר בין היום הזה לחורבן בית המקדש? מתי נבראו ימים? מתי? בתקופת החורבן? כלומר לא היה להם יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום שישי לפני כן? זה נברא בעת הבריאה. זה לא התחיל עם חורבן בית המקדש, מכיוון שנאמר לנו שזה התחיל בזמן הבריאה. וזה כל כך תפס אותי, שהתחלתי להבין מדוע היום הזה כל כך מלא ביראה. זה מדהים!
בכדי להקדים, לפני שאכנס לתוך ההיבט האחד הזה של קינה, גולת הכותרת של הזוהר. התלמוד והזוהר שניהם נותנים לנו רמזים. למרבה הצער, זה דרש אבולוציה. זה דרש שמסיבה כלשהי שהדברים ייצאו לאור בהדרגה. כשמגיעים להבנה של מדוע בתי המקדש נחרבו ב-ט' באב, מדוע היום הזה? לא קיים הסבר. אבל לפי הזוהר, למעשה, ליום הזה אין שום קשר לחורבן. מה שיצא היה בגלל החודש הזה, ומכיוון שלשטן יש שליטה על היום הזה, ובכל דור לפני כן השטן הראה את שליטתו על בני האדם. ולכן במשך 3,400 שנה לא ראינו את הסרת הכאוס. לא ראינו את בואו של מה שנקרא 'המשיח'. אבל החורבן הזה של בית המקדש, זה קרה. אתם יודעים מדוע? שנאת חינם. לא בגלל שום סיבה אחרת. טוב, זאת מצווה אחת, אבל יש כל כך הרבה דברים אחרים. מדוע לשנאה יש משמעות כל כך גדולה? ובגלל זה כולנו מבינים שלא כדאי לנו לשנוא. זה אמור להיות השיעור של ט' באב. וזה מה שקרה. שנאה לא הפסיקה בגלל זה. היום עבר. סיימנו איתו, תודה לאל! עכשיו אנו יכולים לחזור שוב לחגיגות! וזה איך שזה קורה במשך 3,400 שנה.
לעולם לא מבינים את מה שהתלמוד ומה שהזוהר מנסים ללמד אותנו זה שישנו תנאי אחד. שעם כל הטכנולוגיה שאנו נפעיל במהלך פרק הזמן הזה של 24 שעות של הסרת כאוס, שנה שלמה של כאוס, מכיוון שאנו עוסקים בננוטכנולוגיה ברמה שלה שהיא מעבר לזרע של מודעות השטן. וכשאני מדבר עם השטן: "תראה, שטן, אני שמח שאתה רוצה להפוך להיות אחד מהחברים שלנו. עכשיו, אתה יודע מה החוקים. אני רוצה לראות רק שמחה יוצאת ממך. אם אתה בא אליי ואומר שאתה רוצה את העבודה, קיבלת! אבל זכור, רק בתנאי אחד. כל המחשבות הרעות שלך והמודעות הוסרו. אנחנו טיפלנו בזה. ועכשיו, אתה רוצה להשתתף ולחלוק את האושר והשמחה? זה בסדר". אנחנו פשוטו כמשמעו המרנו אותו לחלוטין. אבל קיים תנאי אחד, והתנאי הזה נראה קצת קשה. ולכן היום הזה יכול להיות לכאן או לכאן. אם נקיים את התנאי הזה והוא: עלינו להסיר את השנאה מהמודעות שלנו. מדוע? מכיוון שלא קיימת הפרדה גדולה יותר.
וזכרו, על מה אנו מדברים בננוטכנולוגיה? אנו רוצים למזג דברים יחד. אנו לא רוצים את החלל שבו לשטן יש שליטה. וזה כל הרעיון של ננו. ננו יסיר את כוח המשיכה באמצעות החזרת כל האטומים, באמצעות התמרון שלהם כך שלא יהיה חלל ביניהם. אפילו מדע אומר את זה עכשיו בשנתיים האחרונות. איזה גילוי עצום. אבל הזוהר ידע על זה לפני אלפי שנים. אנו מנסים לבטל את החלל. חלל שהכי קשה להסיר אותו הינו החלל שבין אדם אחד למשנהו ששונאים אחד את השני. הם כל כך מרוחקים. הם יכולים לעמוד ממש אחד ליד השני, אבל כפי שהיינו אומרים, במרחק של קילומטרים זה מזה. ולכן, זאת לא מצווה אצילית או אתית, או מוסרית בדת 'לא תשנא". אין לזה שום קשר! אתם רוצים להסיר כאוס? עליכם לבטל חלל. אתם לא יכולים להיות שותפים בשום דבר שמייצג את החלל, או שתתנגדו למטרה של ביטול החלל. ואני מקווה שכולם הבינו את כל מה שאני רוצה לומר על היום המדהים הזה שניתן לנו בכדי שנוכל לקחת את הכאוס ברמת הננו שלו ומעבר ולתלוש אותו למשך שנה שלמה. אי אפשר לעשות את זה. ביום כיפור אין לכם את ההזדמנות הזאת. אנו רק יכולים להגיע לרמות גבוהות יותר של מודעות בכדי שאולי נבין מה מהותו של ט' באב. ולכן עכשיו אנו מגיעים לרעיון של הדרך שבה הזוהר מתחיל את כל הערב הזה של קינה. כשיש זרימה של אור כזה עמוק, הסכנות של אגו, הסכנות של שנאה שמקורם באגו וכל הבעיות האחרות שיש לנו עם המודעות שלנו, רק עם המודעות שלנו.
כשנקרא במגילת "איכה", אנחנו לא כאן, אנו הולכים להיות בירושלים במודעות שלנו. אנו מקווים שהשנה הזאת תביא לשינוי כה דרמטי בשליטה על הכאוס בחיינו כפי שמעולם לא היה לפני כן. חג שמח!