מאת: המרכז לקבלה
במסכת אבות יש פתגם האומר " אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה" [מסכת אבות, א', ט"ו] הפתגם הזה מתייחס לנטייה האנושית שלנו לעשות בדיוק ההפך – לעתים קרובות אנו מבטיחים יותר ממה שנוכל לקיים. רובנו בעלי כוונות טובות ומבטיחים יותר ממה שנוכל לעשות באמת כתוצאה מהאופטימיות שלנו והלהיטות שלנו לעזור. אבל מאוד נפוץ בתרבות שלנו להבטיח יתר על המידה או לא לקיים כלל את ההבטחות שלנו.
אנו עדים למנהיגים בקהילה, פוליטיקאים וידוענים המפרים את הבטחותיהם באופן גורף ושכיח כל כך, עד כי קיום ההבטחות שלהם נראה בלתי סביר ויוצא דופן. ועם זאת קיום שבועה אינו משהו שיש לקבל עליו שבחים, זה פשוט מה שאנו חייבים לעשות כבני אדם מתחשבים. מעטים יחלקו על כך, לכן, מה אנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו להיות יותר מודעים וישרים, להיות האנשים שאנו שואפים להיות?
קחו למשל את הרעיון שקיום הבטחה אינו רק עניין של טוהר מידות ויושר מוסרי; עמידה במילה שלנו מועילה לנו ולרווחת הכלל. בקצרה, היא הופכת את העולם למקום טוב יותר. הרעיון שהמילה שלנו חשובה ובעלת ערך הוא בסיס לחברה צודקת יותר ומתפקדת טוב יותר. כאשר כל כך הרבה מלים חלולות עוברות בינינו, בנקודה מסוימת אנו מתחילים להגיב באדישות, לא רק להתחייבויות שאחרים אינם מקיימים, אלא גם להתחייבויות שאנחנו מפרים, ומתייחסים לכך בקלות ראש.
המקובלים מלמדים שכאשר אנו נודרים נדר או נשבעים לעצמנו או לאדם אחר, אנו מקבלים את כל האנרגיה החיובית שאנו צריכים כדי להגשים את המטרה הזו. אם אנו לא מגשימים אותה, האנרגיה הזו נעשית מעופשת, וזה יכול לגרום נזק לעצמנו ולאחרים.
כולנו רוצים לחשוב על עצמנו כעל חברים נאמנים, שותפים אכפתיים, ואזרחים ישרים. נראה כאילו להפר הבטחה זה עניין של מה בכך. "זה לא באמת נחוץ", אנחנו חושבים. או "הם בטח לא זוכרים… זה לא עניין גדול… זה לא משנה בכל מקרה…" אבל התחייבות אחת שלא קוימה גורמת לכך שנרגיש שההתחייבות הבאה פחות חשובה, וכך הלאה, עד שאנו נעשים לאנשים שאי אפשר לסמוך עליהם.
בין אם אנו מבינים זאת ובין אם לא, הסובבים אותנו לומדים מהמעשים שלנו. ההתנהגות שלנו מהווה תקדים למה שמקובל ובעל ערך. כאשר הסובבים אותנו עדים לכך שאנו מפרים הבטחות, הם לומדים שאנו לא אמינים ושיש לצפות להפרת הבטחות. הדבר לא רק מרחיק אותנו מאנשים אחרים, הוא גם מנתק אותנו מאור הבורא.
כל אחת ואחד מאתנו חווינו אכזבה בגלל הבטחה שהופרה. ועדיין, מעט מאוד מאתנו יכולים לומר שמעולם לא הפרנו את הבטחתנו. לפני שאתם מתחייבים, שאלו את עצמכם מדוע אתם עושים זאת. האם זה כדי לקבל משהו בתמורה? או שזה מתוך רצון טוב?
כאשר התשובה היא שזה מתוך רצון טוב, נסו להפתיע מישהו עם מעשה של טוב לב במקום להבטיח משהו שאולי לא תצליחו לקיים. יש חכמה קבלית גדולה מאוד בפתגם "אמור מעט ועשה הרבה".
אם תמצאו שכבר הפרתם הבטחות, הציבו לעצמכם כוונה להבטיח רק מה שאתם יודעים שתוכלו לקיים. אבל טוב מזה הוא להגביל את הבטחותיכם מלכתחילה ולהתמקד יותר במעשים חיוביים. ואז המשיכו לעשות כן בחריצות ובשקידה. שינויים חיוביים קטנים יכולים לקרב אותנו לבורא ולחבר אותנו אל האור.