הברית בין הבורא ונח
פרשת נח באה מיד לאחר פרשת בראשית, ולמרות זאת, מעשיה השליליים של האנושות כבר הספיקו להרוס כמעט את כל הטוב והיפה בעולם שברא הבורא .בני האדם נוטים מטבעם להתפתות לסיפוקים המיידים של האגו, ולכן אנו מעריכים את האוצרות הרוחניים שלנו רק כאשר הם נלקחים מאתנו.
בפרשה זו אנו מקבלים את הכוח לעורר הערכה אמיתית לכל הדברים הטובים שבחיינו. כך נוכל להוקיר את ערכם ואת חשיבותם מבלי שנצטרך לאבדם.
הבורא כורת ברית בינו ובין נח. הברית הזו גם היא משמעותית מאוד. ברית זו מתייחסת למעשים מיניים שגויים ולשפיכת זרע לריק למען תענוג אנוכי ומפונק – במקום נתינה ובריאה של חיים.
בהתחברות לפרשה הזו אנו מטהרים את העולם מאנרגיה מינית הכרוכה ברצון לקבל לעצמו בלבד, ומשמידים את הגורמים השליליים – כוחות, רוחות ויישויות – שנוצרו מהשחתת זרע לריק.
הזוהר אומר:
"בוא וראה, מאותו זרע של האדם, בעת שנתעורר חשקו אל הנוקבא, והנקבה נתעוררת אליו, אז מתחברים שניהם יחד, ויוצא מהם בן אחד, הכלול משתי הצורות כאחד. ועל כן צריך האדם לקדש את עצמו באותו זמן, כדי שתהיה אותה הצורה בציור שלם כראוי" )זוהר, פרוש הסולם, לך לך, סעיף שכט'(
לפיכך אנו ממלאים את מערכות היחסים המיניים שלנו בקדושה, מרסנים את הרצון האנוכי שלנו ונותנים ביטוי לרצון של הנשמה שלנו, וכך זוכים למקום בעולם הבא.
במונחים קבליים, העולם הבא אינו משהו שקיים בעתיד; זהו מושג המתייחס למימד הרוחני של בינה.
בינה היא מאגר אינסופי של אור, שממנו אנו מושכים את השפע של הבורא.
רֶשע וחושך אינם יכולים לשרור בנוכחות האור של ספירת בינה, וכשאנו מתחברים לבינה, האור שלה מסלק את כל הכוחות השליליים, וכך מונע מהם להשחית את עולמנו ולהחריבו.