יש סיבה
מודעות יומית מאת: קרן ברג
אבי מת בשנת 1942, ממש לפני שנולדתי. אמי אמי רצתה לבנות לה חיים חדשים, לכן ביליתי את רוב זמני עם סבתי. הייתי באמת קרובה אליה, ובעזרתה, גידלתי את עצמי.
בסופו של דבר, התחתנה אמי עם אבי החורג. אולי אתם חושבים שלאחר הנישואים השניים האלה, החיים שלי התיישבו, אבל לא כך היה הדבר. למעשה הלכתי ל-13 בתי ספר ציבוריים שונים. זו הייתה חוויה של נדודים וחוסר יציבות – שלא הייתה לי בה ההגנה של בית או משפחה "נורמליים" .
כלפי חוץ, חיי היו תוהו ובוהו. אחרתי לקרוא בחמש שנים, וחברי לכיתה לעגו לי כל הזמן וקראו לי "טפשה". לילה אחד זרקו אותי כמה ילדים לתוך בור בנייה. לא יכולתי לצאת, ופחדתי שאמות שם.
ואז התחלתי לבכות.
מדוע אני מספרת לכם כל זאת? האם אני מחפשת את האהדה שלכם? ממש לא.
האירוע הזה היה נקודת מפנה בחיי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי אי פעם את נוכחותו של הבורא, שבא אלי כקול בראשי.
"מדוע את בוכה?" שאל הקול. "האם אינך מבינה מה קורה? הביטי, ראי. יש סיבה לכל מה שמתרחש בחייך."
הייתי רק בת עשר, אבל מאותו רגע, תמיד ידעתי שיש כוח יותר גדול ממני ומהקיום הקטן שלי. החוויה הזו של הבורא הייתה רגע מכונן שעיצב עבורי את החיים שאבחר לחיות.