כאשר האוניה הגיע לחוף, גילה השליח כי היה שם אוכל בשפע, אך לאנשים לא היה איפה לגור. הוא היה גם נגר, על כן בנה בתים לכולם. עת שבנה את הבתים, גילה השליח שהאנשים לא יודעים איך לנצל את האדמה. הם לא ידעו איך לחרוש ואיך לזרוע. על כן, לימד אותם זאת.
בסופו של דבר, סיים השליח עם כל העבודות הטובות וחזר אל המלך. המלך שאל אותו מה הוא עשה במהלך המסע שלו. השליח אמר למלך שהוא האכיל את האנשים, הציל את חייהם, בנה בתיהם, לימד אותם לחרוש ולזרוע.
אז שאל אותו המלך על היהלום הכחול, אותו נשלח להביא. השליח הודה שהיה כל כך עסוק שהוא שכח לגבי היהלום הכחול. המלך שלף את חרבו וערף את ראשו של השליח.
אנחנו כולנו מגיעים לעולם הזה עם משימות מוגדרות, ועלינו למצוא את דרכינו לשם הוצאה לפועל של המשימות הללו. פעולות של נתינה מקרבות אותנו לדרכינו, אלא שהן רק חלק מהתמונה.
עלינו לבצע את הפעולות שהגענו לעולם הזה בשביל לעשותן; אז נגלה שמסוגלים אנו לעשות כל כך הרבה יותר. אנחנו יכולים להאכיל עוד אנשים, לבנות עוד בתים, ללמד רבים נוספים איך לחרוש ולזרוע. הפעולות שנועדנו לבצע הן אלו שיגבירו את הכוח שלנו לבצע יותר פעולות של נתינה ושיתוף.
כלי מדד טוב, שאנחנו יכולים להשתמש בו על מנת לוודא שאנחנו על הדרך שלנו, זה לשאול את עצמנו האם אנחנו מאושרים. אנחנו יכולים לשאול את עצמנו האם היום טוב יותר מאתמול. אנחנו יכולים ללמוד קבלה במשך 30 שנה ועדיין לא לעשות את העבודה שלשמה הגענו לפה. אנחנו חייבים להמשיך ולשאול את עצמנו האם היהלום ברשותנו.
כאשר היהלום יהיה בידינו, אנחנו נדע זאת. אנחנו נרגיש את השינוי. לפעמים אנשים רוחניים, אנשים טובים, לא נמצאים על הנתיב שלהם. לכל אחד מאיתנו את המסלול הייחודי לו. כל לילה, כאשר הנשמה שלנו עולה מעלה להיטען, כולנו נשאלים האם אנחנו על המסלול.
אנחנו לא חייבים לחפש אחר הנתיב שלנו. הנתיב הנכון, האחד שמוביל אותנו לעבר היהלום, מצוי בדיוק מלפנינו.
כל טוב,
יהודה
.jpg)
