בראש חודש אב חל יום ההילולה של אהרון הכהן ובנו אלעזר. ביום זה מתחילים תשעת הימים המיוחדים של חודש אב, תשעת הימים האחרונים של תקופת בין המצרים. 
ימים אלה מצטיינים בדין קשה, יותר משאר ימי בין המצרים. כידוע, מאחר ובתשעה באב חרבו בתי המקדש, נוהגים יהודים מאז ועד היום לקשר תקופה זו עם החורבן. עקב כך מקובל להתאבל על החורבן בתקופה זו ולהרהר בתשובה. 
מזווית הראיה הקבלית הדברים נראים שונים במקצת. 

ראשית, החורבן התרחש בעולם הגשמי, לפיכך, הוא מקושר ברמת העיקרון לתוצאה ולא לסיבה. 
לכן אין החורבן יכול לשמש בסיס לשום נוהג קבלי. אנו נתעניין דווקא בסיבות הרוחניות שהביאו לחורבן,
וננסה להימנע משגיאות העבר שהסתיימו בחורבן. 

שנית, צער ועצב רק מרחיקים את האדם מעץ החיים ומחזקים את אחיזת הקליפות בו. הצער מקושר לרצון העצמי, לעולם האשליה ולמודעות השטן. לפיכך, הקבלה ממליצה על דרכי התנהגות אחרות בתקופה זו. 

שלישית, אפילו אם נתמקד רק במסורת התשובה, מה צריך לעשות צדיק שהשלים את תהליך תשובתו, ונמצא כאן רק כדי לסייע לבני האדם האחרים? האם הוא פטור מלציין את ימי בין המצרים?

הספירה התשיעית היא יסוד, המאגדת את כל הכוח של זעיר אנפין ומוסיפה עליו, לפני העברתו למלכות.  בהקדמת ספר הזוהר, במאמר המוקדש לאות ט', התשיעית באותיות ה-א"ב, מסביר רב המנונא סבא שהביטוי הגשמי של ספירת יסוד בגוף האדם מסמיך זה לזה את איברי הרבייה ומערכות הפרשת הפסולת.
האופן שבו אנו מתחברים לאור קובע אם נביא חיים לעולם או נתחבר לדברים חסרי כל תועלת;
אם נתחבר בקדושה לזרע, או שנישטף על ידי הקליפה.
הבנה זו עומדת ביסוד פעולת ברית המילה. חוסר מודעות ללימוד זה מן הזוהר מונע מאנשים להבין את חשיבות ברית המילה.  מודעות לא נכונה של היהודי גורמת לקצר ולמימוש שלילי של כל הפוטנציאל הגלום באור, עד כדי חורבן ממש. 

תשעה באב ממחיש דואליות זו באופן ברור. 

ראשית היום מקושרת לחורבן ההיכל, ואחר 12 בצהריים הוא הופך ליום חג, יום הולדתו של המשיח. 
המשיח נולד בחודש אב, מזל אריה, תחת השפעה ממוקדת של השמש, המייצגת בעולם את האנרגיה המאוחדת של זעיר אנפין, ללא הפיצול לקו ימין ולקו שמאל, אשר נוהגים חמשת כוכבי הלכת האחרים ב-10 מחודשי השנה.

הזוהר והאר"י מציינים במפורש שבתשעה באב לא חרבו בתי המקדש, והם עומדים על מכונם שלמים לחלוטין, אף ברגעים אלו ממש.  בשער הכוונות, עמ' ר"ו, מדגיש האר"י שחורבן המקדש היה והינו אשליה מוחלטת, הן מידי הבבלים והן מידי הרומאים. 
כשביקר הרב עם מורו בחפירות הארכיאולוגיות שלמרגלות הכותל המערבי, אמר הרב ברנדוויין: ראה כמה יפה התיקון והשיקום של בית המקדש. הרב ברנדוויין התבסס על הפסוק הנאמר בתפילות בחגים: "והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו".
 
לכאורה, סדר הדברים הפוך מן ההיגיון: תחילה יש לשקם את ההריסות ורק אחר כך ניתן לשמוח בבניין. 
אלא שעל סמך האמור בזוהר מתבררת תמונה שונה: בית המקדש קיים, וכל שנדרש הוא לחשוף אותו;
לראות את הבניין הקיים ולשמוח בתיקון אי אלו פגמים חיצוניים שנגרמו לו במהלך 2,000 השנים האחרונות.  לפיכך, החפירות הארכיאולוגיות החושפות את השכבה הקרקעית, עליה ניצב בית המקדש, מקיימות את הפסוק האמור ולכן יש בהן כדי לשמחנו. 

אם כך, על מה ולמה מנהגי האבלות במחצית הראשונה של תשעה באב?

כפי שאומר האר"י שמנהג טוב וכשר הוא מאוד לכל בעל נפש לשבת באבלות.  אנו רגילים לפגוש את המילה 'כשר' בכל הנוגע למזון, כגון: בשר כשר.  אך מה פירוש המילה וכיצד היא מתקשרת לענייננו?
כשר פירושו אמצעי למימוש מעגל אנרגיה הרמוני. בשר שאיננו כשר אין פירושו רק שהחיה הומתה בניגוד להלכות המדויקות של שחיטה כשרה, אלא שכתוצאה מכך נגרם קצר רוחני העלול בוודאות להזיק לכל הנוגע בבשר זה.

בתשעה באב נלקחה מאתנו הרשות להשתמש בבית המקדש כצינור להולכת אנרגיה לעולם. 
ב-2,000 השנים האחרונות אנו חיים בסביבה של קצר רוחני.
מדוע? כי נשרף ההיכל. ומהו אותו היכל? היכל בחילוף אותיות הוא 'הכלי'. מה שנשרף הוא הכלי הרוחני של עם ישראל, הכלי המשמש מקום משכן לבית המקדש בתוך כל אחד מאתנו. שנאת חינם היא שגרמה לקצר ולאשליית ההיעלמות של בית המקדש. לפיכך, האבל אינו על המקדש אלא על הסיבה לאשליית היעלמותו. 
אנו אבלים על שנאת החינם בין איש לרעהו, על הרס הכלי הרוחני של אחדות ואהבת חינם; ומכוונים לשקם כלי זה בלב כל בני האדם בעולם בכלל, ובקרב כל יהודי בפרט.

על כך דיברה הגמרא בעניין תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה, היינו, שלא הנהיגו ביניהם אורח התנהגותי המסוגל לגלות אור באיזון – ואהבת לרעך כמוך – גילוי שלם ומאוחד של תבונת אנרגית המחשבה הגלומה באותיות ו' + ז'. התנהגות לקויה של יהודים גרמה לאשליית החורבן, והתנהגות נאותה של יהודים תתקן זאת.

ימים אלו הם נפלאים עבור כל מי שמצוי במודעות הנכונה.  מכאן, שכאשר האר"י דיבר על אבלות כמנהג כשר, התכוון שעל ידי מדיטציה, שתעביר אותנו למצב תודעה חלופי ותנקה שנאת חינם מתוכנו, נוכל להתחבר באיזון לגילוי אור גדול. 
הדבר נכון לגבי כל 21 ימי בין המצרים, ונכון שבעתיים לגבי תשעה באב, כי ביום זה יש לנו הזדמנות להתחבר לגילוי האור הגדול ביותר, גילוי האור שבזכותו נולד המשיח ביום זה.