|
בפרשת קדושים, הזוהר כותב דבר נדיר, שכשרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו הגיעו לפרשה הזו, הם היו שמחים, כי בפרשה הזו מתגלה כל האור שגנוז בתורה. מיכאל ברג מסביר האריכות כמה משמעויות למושג הקדושה, ומסביר שבאנרגיה של השבת הזו, כל אחד מאתנו יכול לעורר קדושה שאי אפשר לעורר בזמנים אחרים בשנה.שמחת החבריםבספר הזוהר בפרשת קדושים (אות ט"ז), רבי אבא (מתלמידי רבי שמעון), אומר על פרשת קדושים שלושה דברים, שחשוב שנבין את כולם:
חשוב להפנים כל אחד מהדברים האלה, ולשאול מה כל כך מיוחד בפרשה הזו. מה זאת אומרת "להיות קדוש"?פרשת קדושים מתחילה במילים "קדושים תהיו כי קדוש אני". גם הרב אשלג מספר שכשהוא למד עם המורה שלו, עיקר הלימוד היה ב"דרכי קדושה וטהרה". מה זאת אומרת להיות קדוש? על פי הקבלה, כשאדם עושה מעשה, אפילו קטן, של התגברות על הרצון לקבל לעצמו בלבד, המעשה שלו אמנם קטן, אבל כתוצאה מהמעשה, מתעוררת עליו קדושה גדולה מלמעלה, גדולה לאין ערוך מהקדושה של המעשה עצמו. אותה הקדושה היא כמו ענן שסובב את האדם, ומגן עליו הכל נזק, בין אם זה נזק שעלול להגרם מאנשים אחרים, מבעלי חיים, או מדומם. הענן הזה של הקדושה מגן על האדם מפניו. אולם כל מעשה של רצון לקבל לעצמו בלבד הענן הזה נחלש ונסדק, המצב מתהפך ואנחנו מתחילים להיות אלה שוששים מהדברים שסביבנו. הזוהר מסביר שכך קרה עם אדם הראשון אחרי החטא, שהוא ירד ממדרגה שבה הוא היה מוגן לחלוטין, למדרגה שבה הוא היה זה שצריך לפחוד. בשבת הזו יש לנו הזדמנות לחזק את הענן הזה, את האור והקדושה שסובבים אותנו ומגינים עלינו. קדושה - החיבור בין הנשמה לגוףהסבר אחר הוא, שקדושה היא למעשה החיבור בין הנשמה לגוף. כל אדם כשהוא נולד, יש לו קשר חזק עם הנשמה שלו, הואבעצמו יודע כבר מה טוב ומה רע, מה יחבר אותו לאור ומה ירחיק אותו. הקשר הזה הוא הקדושה של הבן אדם. אבל כל אחד מאיתנו לפעמים יודע מה הדבר הנכון והטוב בשבילו, ובכל זאת היצר מתגבר, ואנחנו נופלים, ועושים מעשים שאינם טובים לנו. למעשה אנחנו גורמים כאן לשני דברים:
לאורך זמן, אם אנחנו חוזרים על כך הרבה (ולצערנו כולנו עושים זאת), הקשר בין הנשמה והגוף הולך וניתק, עד שנחנו מאבדים את הרגישות לנשמה שלנו וכבר איננו מודעים כלל למה שהיא מוסרת לנו - בדבר מה שטוב או רע לנו. השבת, יש לנו הזדמנות לחבר מחדש את הקשר בין הנשמה לגוף, לעורר מחדש את הרגישות שלנו לקול של הנשמה בתוכנו. הקדושה במעשים הקטניםהזוהר בפרשת השבוע מסביר שהקדושה אינה עניין של מעשה, כי כמו שאמרנו, הקדושה שמתעוררת על האדם ממעשה קטן גדולה בהרבה מהקדושה של המעשה עצמו. ולמעשה, כשבן אדם עושה דברים, גם אם הם קטנים, ואפילו כאלה שהוא אינו חייב לעשות, אבל הוא עושה אותם בכוונה לעורר על עצמו את הקדושה העליונה, מתעוררת על האדם קדושה גדולה מאד מלמעלה. |
