|
|
להורדה כקובץ mp3 - לחצו כאן. התורה כולה היא צופן רוחני. בפרשות תזריע - מצורע מדובר על צרעת, שבצורתה המקראית אינה קיימת בכלל בעולם. אולם הכוונה האמיתית היא לנגעים רוחניים - לחוסר שקיים במודעות הרוחנית שלנו. השיעור השבועי עוסק בנגעים הרוחניים שקיימים אצל כולנו - וכיצד כולנו יכולים השבוע להתנקות מהם.
כל מה שבא מהבורא, בא לטובהכולנו חווים בחיים חוויות שליליות. חוויות שמייצגות עבורנו נפילה. כשלומדים רוחניות, אנו מבינים שיש עקרון של סיבה ותוצאה שמושל בחיינו - ולכן, אנו למעשה אחראים לתוצאות השליליות עמן אנחנו מתמודדים. גם לצרעת יש סיבה רוחנית, והסיבה היא לשון הרע. אולם, דווקא כאן הקבלה מלמדת עיקרון חשוב מאד לעבודה רוחנית. עלינו להבין, שלמרות שהנפילה היא תוצאה של מעשים שלנו, של בחירות שבחרנו, למרות זאת, הנפילה - הצרעת - באה מהבורא. והבורא עושה את הכל לטובה. כלמור אף על פי שנפלנו, אף על פי שפעלנו בצורה שלילית וגרמנו לכאורה לתוצאות השליליות, למעשה, הבורא הוא זה שמוביל אותנו, ועלינו לראות את התהליך ולדעת שהיכן שאנחנו נמצאים, שם הבורא רוצה שנהיה, ובסופו של דבר הדאגה של הבורא לנו היא זו שיוצאת לפועל. בכל פעם שאנחנו רואים רע, אנחנו חותכים את עצמנו מהאור של הבורא. למה הכוונה במילה מצורע? הכוונה היא שהאדם רואה את התהליך השלילי שהוא עובר - אבל הוא משתמש בו כדי להוציא את כל הרע שבו. איך עושים את זה? כשמבינים שאין שום דבר רע בכל התהליך שאנחנו עוברים, שהאור הוא זה שמוביל אותנו, כשלומדים לראות את הטוב בכל מצב, אנחנו מטהרים את השליליות שבנו, ומתקרבים סוף סוף אל האור. ארבעה סוגים של מוות רוחניעל פי הגמרא, יש ארבעה שנחשבים מתים:
צריך להבין מה המשמעות הרוחנית שלכל אחד מהם. מי שאין לו בנים: הכוונה לא בהכרח למי שלא הביא ילדים לעולם, אנחנו יודעים שעל פי הקבלה אם לאדם יש תלמידים שלומדים ממנו דרך רוחנית אז הם נחשבים כמו בנים שלו. המשמעות, והיא רלוונטית במידה כזו או אחרת לכולנו, היא שהאדם לא הצליח ליצור חיבור, ליצור קשר, לעורר אהבה, כמו זו שבאה לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בין אב לבן. הכוונה אינה לעניין הגשמי - יש אבות שלא זכו לאהבה כזו עם הבנים שלהם, למרות שיש להם בנים. ויש אנשים שזוכים לכך עם אנשים שאינם הילדים שלהם מבחינה ביולוגית. מכאן אנחנו לומדים שכל עוד שאדם לא הצליח לעורר אהבה כזו אצלו, אהבה שהמהות שלה היא לתת ללא גבולות לאדם אחר, יש לו חוסר של אור, ולכן הוא נחשב - במידה מסויימת - כמת. עיוור: הכוונה כאן היא לאדם שנוצר מרחק בינו לבין אדם אחר - מרחק כזה שהוא אינו יכול לתת באמת או לברך באמת את האדם השני. הכוונה היא לאדם שאין לו את היכולת להרגיש בצער האדם השני. כשמחסומים כאלה קיימים בינינו לאנשים אחרים - בלי קשר לראיה פיזית, איננו יכולים באמת לתת מתוך עצמנו, וכך אנו מפרידים את עצמנו מאור הבורא, ולכן גם מי שאינו רואה - שוב, לכולנו יש מידה כזו או אחרת של עיוורון כזה - נחשב במידה כלשהי כאדם מת, כי החוסר הזה באור של הבורא הוא שקול למוות. עני: בעני אין הכוונה בהכרח למי שאין לו כסף, אלא למי שבטוח שאין לו מה לתת לאחרים. ברגע שאדם בטוח שאין לו מה לתת, הוא למעשה נפרד מהאור שבוודאי קיים בתוכו - ולכן הוא עצמו נחשב כמת, כי יש לו חוסר כזה באור הבורא, שהוא בטוח שאין לו. כולנו נמצאים במודעות הזו בזמנים מסויימים ובמצבים מסויימים. מצורע: לפי הקבלה המילה מצורע מגיעה מהמילים "מוציא שם רע". כלומר אדם שדיבר לשון הרע על אחרים. למעשה, יש כאן משמעות עמוקה בהרבה. אדם שמדבר לשון הרע, הוא אדם שרואה את הרע במישהו אחר, ומפריד את עצמו ממנו. אבל הקבלה מלמדת, שאם אדם רואה את עצמו כטוב מאחרים, הוא לא יכול להיות עם האור של הבורא. לכן המצורע צריך לשבת לבד מחוץ למחנה - כי הבורא אינו מתגלה לכל אדם בפרטות. כלומר האור שאנחנו מקבלים תמיד מגיע דרך אנשים אחרים. אם אנחנו רואים את הרע באדם אחר, האור שלנו שמגיע דרכו - כבר לא יכול להגיע, כי אנחנו רואים את הרע שבו, ולא את האור שבו. אדם שרואה את הרע באחרים היה צריך לצאת אל מחוץ למחנה, ולהיות שם לבד. כי הוא רואה רק את עצמו, ואז הוא לבדו - בעוד אורו של הבורא נמצא "במחנה", עם האנשים. ירידה לצורך עליהעל פי המתואר, אדם שלקה בצרעת צריך ללכת אל מחוץ למחנה, ולא די בזה, כתוב "טמא, טמא יקרא". הפרוש על פי הפשט הוא שעליו לצעוק אל כל מי שמתקרב אליו שהוא טמא, ושלא יתקרבו אליו. אולם דרך לימודי קבלה אנחנו נחשפים לרעיון אחר, עמוק בהרבה. על פי הקבלה, בתהליך הבריאה נפלו אל הקליפות, אל המודעות השלילית, 320 ניצוצות של אור. ברגע שנצליח להעלות 288 מתוכם, מה שקרוי רפ"ח ניצוצין, 32 האחרים יתוקנו מאליהם, ואז יסתיים כל תהליך התיקון. במשך כל החיים, אנחנו מעלים ניצוצות (במעשים החיוביים), ומורידים ניצוצות (כשאנו עושים משהו שלילי, ונופלים במודעות שלנו). אולם, אם אנחנו כבר בנפילה, אנחנו יכולים להעלות סוף סוף ניצוצות של אור שנמצאים במקום נמוך! כשאדם נמצא במצב של עליה, של גדילה, הוא יכול להעלות רק את הניצוצות שנמצאים במדרגה הרוחנית שבה הוא נמצא, ואת אלה שנמצאים מעליו (בהנחה שהוא מתקדם כלפי מעלה). אבל מה עם כל הניצוצות שנמצאים במקום נמוך יותר? רק כשאנחנו במצב של נפילה, במצב של מצורע, יש לנו אפשרות להעלות את הניצוצות שנפלו למקום הנמוך ביותר. לכן על המצורע כתוב "טמא טמא יקרא", כי הוא קוררא אליו את כל ניצוצות האור שנמצאים במקומות הנמוכים ביותר. הוא אוסף אותם אליו, ומתקן אותם בדרך למעלה. לכן עליו להיות שמח, כי סוף כל סוף יש לו אפשרות לקבץ ניצוצות של אור שבשום מקום או זמן אחר הוא לא היה יכול להעלות.
|
