להורדת השיעור כקובץ mp3 - לחצו כאן.

בכולנו יש צורך שיכירו במעשים שלנו, שיידעו מה עשינו ומי אנחנו. ביום השיעור השבועי (25 במרץ 2010), חל יום השנה לפטירת מורהו של הרב אשלג. למרות שהוא היה מקובל עצום, ולמרות שלמעשה כל עולם הקבלה נפתח בפנינו בזכותו, הוא ביקש מהרב אשלג לשמור את זהותו בסוד. האר"י הקדוש ומקובלים שונים מלמדים שהרצון שלנו בהכרה הוא אחד הדברים שמעכבים אותנו ומונעים מאיתנו לגלות אור בחיים. זו הזדמנות בשבילנו להתחבר עם מורהו של הרב אשלג, ולקבל ממנו את העזרה להתגבר על הרצון בהכרה.

אור הבורא קיים בכל דבר

לפני הדיון בנושא העיקרי של השיעור, לימוד קצר מתוך פרשת השבוע: בתורה כתוב שהדבר הראשון שהכהנים היו מקריבים מדי בוקר היה הדשן. מהו אותו דשן? השאריות של כל קרבנות היום הקודם, המעט שלא נשרף, היה נאסף ביחד, וזו היתה תרומת הדשן - הקורבן הראשון שהיו מקריבים ביום המחרת. על פי הקבלה, מכאן אנו למדים רעיון חשוב מאד לעבודה הרוחנית - אור הבורא נמצא בכל דבר. אין דבר בעולם שאינו מקושר לאור הבורא - הדשן, שהיה רק השאריות, מה שאפשר בהחלט להסתדר בלעדיו, היה דווקא הקרבן הראשון שהיו מעלים מדי יום. אנו יכולים ללמוד מכאן שגם אם נדמה לנו שאנחנו איננו טובים מספיק, שיש בנו המון שליליות, כולנו, בכל מצב, מקושרים לאור הבורא, ואור הבורא קיים בתוכנו.

הקדוש הנסתר - מורהו של הרב אשלג

היום (25 במרץ 2010) חל יום השנה לפטירתו של מורהו של הרב אשלג. את סיפור ההיכרות שלו עם הרב אשלג למדנו בעמקות בשיעור של שנה שעברה, השנה נתמקד בעניין אחד. מורהו של הרב אשלג היה צדיק נסתר. היחיד שידע עד כמה צדיק הוא היה הרב אשלג, שלמד ממנו. ומורנו של הרב אשלג ביקש ממנו, שלא יגלה את זהותו לעולם. יש כאן לימוד חשוב בשביל כולנו. אצל כולנו יש רצון לקבל הכרה, כשאנחנו עושים משהו, אנו רוצים שאחרים ידעו מכך, אנו רוצים "לעשות לנו שם". האר"י הקדוש מסביר שמדי יום מתעוררים בעולם שני כוחות, האחד הוא כח החסד (שמתעורר על ידי הצירוף אבג ית"ץ, מה"אנא בכח"), וכנגדו, מתעורר כח שנקרא "תולע דקליפה", שהוא בעצם אותו כח שלילי שמכניס את הגאווה שלנו ואת הרצון שלנו להכרה. אנו לומדים מהאר"י שעל פי הקבלה, הרצון שלנו בהכרה הוא אחד הגורמים השליליים ביותר הקיימים בתוכנו, עד כדי כך שהאר"י כותב שהרצון הזה עלול להחריב את העולם, אלמלא מתעורר כנגדו כח החסד.

התגלות הבעל שם טוב

כדי לעורר עוד יותר את אותה המודעות, נלמד את הסיפור על התגלותו של הבעל שם טוב. בראשית ימיו היה הבעל שם טוב צדיק נסתר, וכמעט אף אחד לא ידע על צדיקותו. עם הזמן, שמו הלך ונודע, ונקבצו סביבו מספר תלמידים, אולם גם הם היו מעטים, וגדולתו של הבעל שם טוב היתה עדיין בכיסוי. פעם אחת, אשת רב אחד בעיר ברודי הלכה אל הבעל שם טוב ללא ידיעת בעלה, ובקשה שיברך אותה על מנת שתיכנס להריון. כעבור זמן נולד לה בן, והיא תעקשה שהבעל שם טוב יהיה הסנדק בברית. בעלה, שהיה רב מפורסם, ושמע דברים שליליים על הבעל שם טוב, התנגד, אולם היא עמדה על דעתה ולבסוף הוא הסכים.

הבעל שם טוב נסע בכרכרה ע כמה תלמידים לעיר ברודי. בלילה הם שמעו אותו מתנשף בכבדות - כשנכנסו לחדרו הם ראו שהוא מבועת. הם ניגשו אליו ושאלו מה קרה. הבעל שם טוב ענה להם שבחלום, היתה לו התגלות של אחיה השילוני (אחד הנביאים), ואחיה השילוני אמר לו שמחר, בברית המילה, יבוא זמנו להתגלות, וללמד את תורתו ברבים. אולם, אם הבעל שם טוב יפול ולו לטיפה קטנה של גאווה, הכל ייהרס, וכל מה שהוא נועד להשיג בעולם לא יקרה לעולם. הבעל שם טוב היה מבועת מהחשש שתתעורר בו איזה מידה של גאווה. לפיכך, ביום המחרת, כשהבעל שם טוב ותלמידיו עלו על הכרכרה, הבעל שם טוב ביקש לנהוג את הכרכרה במקום העגלון. מובן שאנשי העיר התפלאו לראות את הצדיק הגדול כשהוא נוהג בכרכרה. אם לא די בכך, למרות שכשהגיע לעיר, ציפה לו קהל גדול, הבעל שם טוב ביקש את סליחת כולם, וניגש לטפל בסוסים. וכך הוא טיפל בהם זמן ארוך, בעוד אנשי העיר כולם משתאים. הבעל שם טוב השתמש בכל תחבולה שרק היתה לו כדי להתגבר על תחושת הגאווה והכבוד.

אנו צריכים לעבוד באופן מתמיד לכך שלא רק שנעבוד שלא על מנת לקבל כבוד והכרה, אלא לפעול באופן מכוון כך שהמעשים שלנו לא ייזכו להכרה.

השיעור ניתן בשבוע של פרשת "צו", בתאריך 25 במרץ 2010.